״ברד התופים והשריקות המרעננות של הפיקולו הפגישו את החורף והאביב לטקס של העברת דגל. הקולות שעלו מהם לא היו תחינה, גם לא הלל, כי אם קבלת סדרי הטבע והאדם בתוכם, כמו תפילה רבת משתתפים מאוחדת ועמוקה. עיר שלמה בהליכת שמונה עשרה. את מניין הרבבות השלמתי עשירי. גם בשנים הבאות ימָ רשו המנגינות, אבל את באזל שלי, שחצי יובל שנים רוותה מּפִ טמות אצבעותיי, השארתי מאחוריי וחזרתי לירושלים. מֵ הר השנים אני גולש אל עונות חיי, אל אירועים ואל דמויות הנקבצות ובאות לי. על קצתן כתבתי בספר״. יהודה קופרמן ילד בגן של רינה, תלמיד כיתת החצר והים, בחור ישיבה שבעיקר עמד. כדרר במכבי נתניה, גמגם באהבה. לימד בגימנסיה העברית. לחם ואיבד. שלושים שנה של לימודים ושל הוראה באירופה גם הן הולידו סיפורים, תשעה נכדים ומפגשים שונים, חלקם עם דמויות שכל קורא מכיר. חֹולָ ם חָ סֵ ר מָ לֵ א הוא ספר ביכורים.