כרונולוגית, ״חטוף״ הוא ספר החטופים הראשון שיצא. שרעבי כותב בגוף ראשון, והבחירה הזו היא לב הספר. אין כאן ניסיון לייצר מרחק ספרותי גדול, אין משחקי מבנה מורכבים ואין עטיפה סגנונית שמרככת את המציאות. דווקא הישירות הזו היא הכוח של הספר. הקורא לא צופה בסיפור מבחוץ, אלא נגרר לתוכו: אל הרעב, החושך, כאבי הגוף, כאבי הלב, הבדידות וההיאחזות באנשים אחרים בתוך מרחב שנבנה כדי למחוק תקווה. לפי התקציר הפומבי, הספר נוגע ב-491 ימי השבי, מהחטיפה מבארי ועד השיבה הביתה, ומדגיש לצד הכאב גם רעות, אופטימיות, אמונה ובחירה בחיים. הספר אינו הופך את ההישרדות למיתוס נוצץ. הוא לא אומר לקורא: הנה גיבור על. הוא אומר משהו קשה ועמוק יותר: הנה אדם. אדם רעב, פוחד, מתגעגע, נאחז, נשבר לפעמים, ובכל זאת ממשיך. יש בספר רגעים שבהם נדמה שהמילים כמעט לא מספיקות כדי להכיל את המציאות, אבל אולי זו בדיוק הנקודה. לפעמים - שדווקא הסגנון הנקי והישיר הוא הדרך היחידה לא לבגוד בסיפור. מבחינה ספרותית, ״חטוף״ פועל באזור שבין ממואר לעדות. הוא לא מבקש להיות רומן, אבל יש בו תנועה בין חושך לאור, בין בדידות לרעות, בין גוף שמוחזק בכוח לבין נפש שמנסה להישאר חופשית. הקריאה בו אינה “נוחה”, וגם לא אמורה להיות נוחה. זה ספר שמחייב את הקורא להאט, לשהות, ולשאול מה פירוש הדבר לחזור מן המקום שבו הזמן, המשפחה, הגוף והזהות נלקחו ממך בבת אחת. בעיניי, כוחו הגדול הוא בפשטות. לא פשטנות - פשטות. היכולת לומר דברים איומים בשפה שאינה מחפשת להרשים, אלא להעיד. משום כך, ״חטוף״ הוא לא רק ספר על השבי של אלי שרעבי. הוא ספר על מה שנשאר מאדם כשהכול נלקח ממנו - ועל מה שאולי אי אפשר לקחת.
חטוף
By: אלי שרעבי
"כי ברגעים האלה,כשאני נגרר ליד גדר הקיבוץ שלי,תחת השמש,בריח השריפות,כשעל העיניים שלי קשורה בנדנה ושני מחבלים סוחבים אותי בשתי הידיים,עם הידיעה הברורה שאני נלקח לעזה בעוד ליאן והבנות נותרו מאחור,אני מתמקד ומתכנס למשימה אחת: ההישרדות והחזרה שלי הביתה. אין יותר אלי הרגיל. מעכשיו אני אלי השורד" 491 יום שרד אלי שרעבי בשבי החמאס,לאחר שנחטף מביתו וממשפחתו בקיבוץ בארי בבוקר שבעה באוקטובר 2023. ביצירה סוחפת ועוצרת נשימה,פורש אלי בגוף ראשון,בכנות ובגובה העיניים את קורותיו כחטוף,מהיום שהופרד בכוח מאשתו,מבנותיו ומחייו הקודמים,ועד לחזרתו,עטוף בדגל,הביתה. זהו סיפור על ימי רעב וחושך,על כאבי גוף ועל כאבי לב,על געגוע,בדידות וחוסר אונים המאיימים לכלות את הנפש. זהו גם סיפור על רוח האדם,על הכוח שבה,על האומץ שבה. סיפור על רעות,על ביחד שמתרקם במאמץ במנהרות נטולות אוויר,על אופטימיות ואמונה ועל היכולת לבחור בחיים. אלי שרעבי,חבר קיבוץ בארי,נולד ב־1972 בתל אביב. בוגר תואר ראשון בכלכלה וניהול ו־MBA מאוניברסיטת בן־גוריון. בין תפקידיו היה גזבר קיבוץ בארי,מרכז המשק ודירקטור. באוקטובר 2023 עבד כמנהל כספים בקרן ההשקעות אירידיום.
"כי ברגעים האלה, כשאני נגרר ליד גדר הקיבוץ שלי, תחת השמש, בריח השריפות, כשעל העיניים שלי קשורה בנדנה ושני מחבלים סוחבים אותי בשתי הידיים, עם הידיעה הברורה שאני נלקח לעזה בעוד ליאן והבנות נותרו מאחור, אני מתמקד ומתכנס למשימה אחת: ההישרדות והחזרה שלי הביתה. אין יותר אלי הרגיל. מעכשיו אני אלי השורד" 491 יום שרד אלי שרעבי בשבי החמאס, לאחר שנחטף מביתו וממשפחתו בקיבוץ בארי בבוקר שבעה באוקטובר 2023. ביצירה סוחפת ועוצרת נשימה, פורש אלי בגוף ראשון, בכנות ובגובה העיניים את קורותיו כחטוף, מהיום שהופרד בכוח מאשתו, מבנותיו ומחייו הקודמים, ועד לחזרתו, עטוף בדגל, הביתה. זהו סיפור על ימי רעב וחושך, על כאבי גוף ועל כאבי לב, על געגוע, בדידות וחוסר אונים המאיימים לכלות את הנפש. זהו גם סיפור על רוח האדם, על הכוח שבה, על האומץ שבה. סיפור על רעות, על ביחד שמתרקם במאמץ במנהרות נטולות אוויר, על אופטימיות ואמונה ועל היכולת לבחור בחיים. אלי שרעבי, חבר קיבוץ בארי, נולד ב־1972 בתל אביב. בוגר תואר ראשון בכלכלה וניהול ו־MBA מאוניברסיטת בן־גוריון. בין תפקידיו היה גזבר קיבוץ בארי, מרכז המשק ודירקטור. באוקטובר 2023 עבד כמנהל כספים בקרן ההשקעות אירידיום.
Help us get to know your preferences better and recommend the right books
Books you might like
.png&w=1080&q=75&dpl=dpl_BYJFSxY6y8MNCkcNebbgkHfohvGA)
חטוף55.20₪