השירה של יאנה סיטרמן לסרי היא שירה של הצלה. המילים הן מרפא לאחר שבר, לאחר כאב. באמצעות המילים בא מזור והשירה היא כלי תרפויטי. השירים נכתבים מתוך סקרנות למציאות הסובבת, מתוך רצון לחשוף את הפלא שיש בבריאה, ביקום על יושביו. היא כותבת מתוך ניסיון לפענח את המרתפים הפנימיים שלה מתוך הסבל של העולם כולו: בשירים שלה היא נושאת את צער העולם על כתפיה. חווית השורשים הכפולים מעניקה לה מבט רב תרבותי, אך גם סבל של עקירה ונטיעה מחדש.