"אבל עזבי אותך מכדורגל. הדבר החשוב ביותר שאנחנו מלמדים את השחקנים שלנו הוא להיות ילדים טובים..." (ארני, מאמן באקדמיה של ארסנל)משנות התשעים של המאה העשרים השתנה לחלוטין משחק הכדורגל באנגליה. מספורט של מעמד הפועלים, המתקשר לגבריות ולאלימות הפך המשחק לאליטיסטי ומתאים למעמד הגבוה. שחקני הכדורגל הפכו כבר מגיל צעיר מודלים לחיקוי, חוקי המשחק השתנו, והוא נעשה עדין ומתורבת יותר. אך לא רק המשחק נעשה מתורבת יותר. גם האוהדים שלו, לשעבר כורי פחם ועובדי דחק במפעלים, אימצו נורמות של התנהגות "מערבית". ספר זה מבוסס על עבודת שדה שנעשתה לשם עבודת דוקטור, בשנים 2006–2008 באנגליה, ומנסה להבין את השינוי הדרמטי שהתחולל באחד מתחומי התרבות הפופולרית החשובה בממלכה –משחק הכדורגל. כדי לעשות זאת יצאה החוקרת למסע באצטדיוני הכדורגל החדשים במדינה ולביקורים במוזיאונים המייצרים את המשחק כתרבותי. היא התארחה מדי שבוע באקדמיות לכדורגל, ריאיינה מנהלים ומאמנים, וכולם הדגישו את חשיבות המשחק ככלי מחנך. הכותבת עוסקת בעיקר בשאלת החופש, שהוא מנת חלקם של כל המגשימים את חלומם ועוסקים בכדורגל אנגלי, לעומת הכוח הגדול המופעל עליהם להתאים למודלים של מערביות ותרבות.המסקנות המובאות בספר זה רלוונטיות לכל מי שעוסק בשאלות של תרבות ומערביוּת ומתעניין בשאלות של חינוך וכוח. הכותבת מתמודדת באומץ עם טענות מבית מדרשם של נורברט אליאס ופייר בורדייה ומנסה להגדיר מחדש את המושג "חופש" תוך הסתמכות על תאוריות של מישל פוקו. בנוסף, החוקרת מציגה תפיסה חדשה להתמודדות עם אלימות, הן במגרשי הכדורגל והן בחברה. אפשר לאמץ תפיסה זו וליישמה בהצלחה גם בישראל. ***ד"ר שלומית גיא היא אנתרופולוגית חוקרת ספורט, העוסקת בשאלות של ציוויליזציה, חינוך, כוח וחופש. בשנת 2011 פרסמה את ספרה הראשון: "אימפריה: איך המציאה אנגליה את הכדורגל מחדש" (הוצאת רסיס נהרה). כיום היא מרצה באקדמיה ומרצה בסמינרים בנושא מניעת אלימות.