כְּמוֹ אַטְלָס, הַנּוֹשֵׂא אֶת כַּדּוּר הָעוֹלָם עַל גַּבּוֹ כָּל הַיָּמִים, אַתָּה אִיתִּי, יַלְדִּי שֶׁלִּי. אֲנִי אוֹחֶזֶת בְּךָ בְּמַחְשְׁבוֹתַיי כָּל הַשָּׁנִים, יַלְדִּי הַטּוֹב. כמו אטלס, הנושא את כדור העולם על גבו, כך נושאת אילה אדר בשיריה ובקטעי הפרוזה שכתבה את הדאגה האינסופית לבנה, המתגורר בהוסטל של אקי”ם מאז גיל 15. בכתיבתה הישירה והאמיצה מכניסה אותנו המחברת לשגרת ימיה ומחשבותיה ולאופן שבו היא רואה את החיים ואת המצבים השונים בהם, ובתוך כך היא פורשת בפנינו בכנות את הפרטים הקטנים המסתתרים מאחורי הכותרת הגדולה ”הורות לילד עם צרכים מיוחדים”. ’כי בנו בחרת’ ספוג בכאב ובצער, אך אין בו רחמים עצמיים. להפך, הקריאה בו מעוררת השראה לנוכח תעצומות הנפש ומשרה על הקורא תחושה של חסד גדול. אילה אדר, ילידת 1963, מקווה שספר הביכורים שלה יקרב את הקוראים אל קהילת המשפחות לילדים עם צרכים מיוחדים וישמש פתח לקבלתן.