"קר לי, אני עייף, אין לי כוח לבירוקרטיה הזו, ואני בעיקר מפחד להיכנס לכלא המקסיקני. כל ההצלחות שלי כבר לא מעניינות, ואם פעם חתרתי לשים מסכות כדי לדעת שאני מישהו, אז הנה היוצרות התהפכו ואני עומד מושפל, נטול כוח וחסר אונים מול זוג שוטרים מקומיים כאחרון פשוטי העם." כולנו למדנו מוקדם איך להסתדר לבד . עידו למד ממש טוב. קצין מוערך. סטודנט מצטיין. הבחור ש"הכל אצלו בסדר". אז למה כשהמסגרות נעלמו הוא זורק הכל וקונה כרטיס בכיוון אחד? הוא עוד לא יודע את זה, אבל זו הפעם הראשונה שהוא נותן לעצמו מקום. מה שהתחיל כבריחה לחופי הטורקיז הפך למסע התפכחות ארוך על הפער בין החזק שלא מתלונן לילד המפוחד שבפנים - ועל המחיר שמשלמים כשמתעקשים "להיות חזקים" . כתוב בכנות שלא מתנצלת, ובהומור שמקל על האמת. לבד במקסיקו רק נראה כמו ספר על טיול. הוא ישאל אותך את השאלות שלא שאלת את עצמך - ויגלה לך שלהסתדר לבד זה לא גבורה. זו חומה. ואפשר לפרק אותה. לבד במקסיקו הוא ספרו הראשון של עידו שמריז, יליד 1997. ישראלי מצוי שהקפה השחור גולש לו מהפינג׳ן.