ג'נט וינטרסון, שאומצה כתינוקת, גדלה בבית דתי ועני בצפון אנגליה של שנות השישים, הסתלקה ממנו בגיל שש-עשרה והפכה לסופרת מצליחה. זהו סיפור של הישרדות נחושה ואמיצה, חיפוש בלתי נלאה אחרי אהבה והשתייכות, והשלמה עם העבר. "כשאמא כעסה עלי, וזה קרה לעתים קרובות, היא הייתה אומרת: 'השטן הוליך אותנו לעריסה הלא נכונה.'" כך מתחילה ג'נט וינטרסון את סיפור חייה – ילדה מאומצת שגדלה בבית דתי ועני בצפון אנגליה של שנות השישים, הסתלקה ממנו בגיל שש-עשרה ועשתה קריירה מפוארת כסופרת מצליחה. אבל האימוץ הוא פצע פעור, ורק אחרי שנים רבות וינטרסון מבינה שהרבה דברים שעשתה וכתבה קשורים לתעלומה הגדולה, והיא פשוט מוכרחה לדעת מאיפה באה. וינטרסון מספרת את סיפורה בגילוי לב, נוגעת בכל עצב חשוף, מתארת בהומור יבש ובלשון ישירה את המאבק המתמיד שלה - עם הדתיות והשמרנות הקיצונית של אמה, על התודעה הפמיניסטית המינית והפוליטית שלה, על חירותה ועם פחדיה - ומדגישה את כוחן המרפא של המילים: קריאת ספרות וכתיבתה.