איש לא העלה על דעתו שפטר הצייר, יושב בגלריה בעיר מושלגת וממתין לאהובתו עשרות שנים. "שלום, אדית" כך אמר לה. פשוט ובלי היסוס. כאילו הוא רגיל בה. כאילו ידע שתבוא. כאילו נח פה רק לרגע והמתין לה שתשוב מהמכולת. וקולו שמחה, חף מקורטוב של הפתעה. "לשונאיי אני מאחלת להיראות כמוך!" החמיאה לו סבתא בדרכה, והרגע הקסום נאחז ולא נגוז. הכול מתחיל בבוקר חורפי אחד שבו מיכל מעיזה "לחטוף" את סבתא אדית חולת האלצהיימר מבית האבות, והן יוצאות להרפתקה סוערת, עתירת כאב ומלאת הומור בברלין. המסע המטורלל מתנגש לסירוגין בערפילי דמנציה ויוצר מרבד של רגעים קומיים מכמירי לב. רק הזיכרונות מימי השואה אינם נמוגים בערפל ודווקא מנצנצים בתוכו. האירוע מפיח חיים חדשים גם במיכל נכדתה, שבעלה החוקר שוהה בחו"ל וילדיה הבוגרים מותחים את חוטי הלב שלה. המעבר הזמני מחיי השגרה בתל-אביב לברלין יוצר בחייה טלטלה המשלבת אהבה ובגידה, אופטימיות וחרדה, חברות אמיצה בין נשים, חלומות ומוות - החומרים שמהם עשויים החיים. אפרת קנובל מעצבת פנים, כותבת למגירות וסופרת צללים לביוגרפיות. נשואה ואם לארבע בנות ונכדתן של שתי סבתות מופלאות.