כְּשֶׁהָיִיתִי שְׁקוּפָה הַיָּמִים נָפְלוּ עַל רֹאשִׁי צָנְחוּ בְּתוֹכִי עַל רִצְפַּת הָאַגָּן לֹא הוֹתִירוּ כְּאֵב רַק שֶׁקֶט בֵּין אִוְשָׁה לאְוִשְָׁה וְאֹטֶם שְׁרִיר הַלֵּב... כך – בכנות חדה, פוצעת ומדממת – כותבת לילך גלבוע באחד משירי ספרה לָצוּף עַל מֵי הָאֲגַם. שיריה של לילך אינם תמיד קלים לעיכול, וְלוּ בשל חיצי הזמן אשר עפים בזה אחר זה ומתארים (אם בעדנה מלטפת, אם בישירות חסרת-חמלה) את מסעה המפותל והמשתרך של המשוררת. מסע שתחילתו שְׁקוּפָה, כמעט פסיבית לחלוטין, המשכו לעבר צַפְרִירִים, המגיחים בתום אפלת הליל, וסופו ב-אֵיכָה, המבקש לגעת ולהתרפק על ימים אחרים, פשוטים ואולי תמימים יותר: וְרַק עָלֶה צְהַבְהַב בְּסוֹף יָמָיו בִּקֵּשׁ לָצוּף עַל מֵי הָאֲגַם לצוף על מי האגם הוא קובץ שיריה הראשון של לילך גלבוע, המתגוררת בחדרה ועוסקת בהוראת לשון עברית ובהנחיית סדנאות כתיבה. שלומי חסקי, עורך הספר