עד שהכרתי אותך הקשבתי בעיקר למנגינות. מאז ומעולם הייתי חייבת רעש רקע מלודי, הרמוני, שמח ומעודכן כדי לחשוב. כי מוסיקה קלאסית באורך של למעלה מחמש דקות עצבנה אותי ממש, כמו מוסיקת ג'אז, שיכולה לעצבן אותי בזמן קצר אפילו יותר. אתה תמיד היית איש של מילים. קודם כל מילים, אחר כך מנגינה. ואם למילים הייתה גם מנגינה איכותית, זו הייתה בכלל חגיגה עבורך. אתה, שבדיוק גמרת לקרוא את כל כתבי ניטשה וז'בוטינסקי, שדקלמת כל הברה ב'צד החשוך של הירח' ו'רדיו בלה בלה', הכרת לי את הקסם המופלא של המילה הכתובה, הראית לי כיצד מילה מתחברת למילה נוספת ויחד הן יוצרות רעיון שלם ומשרטטות תמונה מופלאה. "תראי, קטנה שלי, היום אני יודע שמהלך חיינו נע על ציר ספירלי שמתקדם ככל שאנו פועלים ודוחפים קדימה. אין תנועה לאחור. אי אפשר לחזור. אבל אפשר לעמוד במקום. היו זמנים שדחפתי בכל הכוח קדימה והשגתי את שביקשתי: עבודה, קידום, מעמד מקצועי. גם אותך. והיו זמנים שידעתי שאין טעם, שעדיף לחכות, לצבור כוחות ולחכות לגל הבא. אז היום אני יודע שאולי בחלק מהמקרים שחיכיתי טעיתי, ויכולתי להשפיע יותר. אבל הם עברו, זרמו משם. וכמו שאמרתי לך, אין דרך חזרה." רווחים ממכירת הספר ייתרמו לעמותת "פרס לחיים" הפועלת להאצת המחקר ומציאת תרופה למחלת ה-ALS.