מדוע הם שונאים בתי ספר פרטיים? הוא כתב-הגנה אמפירי על זכות הבחירה של הורים בחינוך ועל תקצוב חינוכי מבוסס הישגים. נבחנת בו שיטת בתי הספר בזיכיון, הנהוגה בארה"ב. אלה הם בתי ספר שמקימים ארגונים פרטיים, המתוקצבים בידי המדינה על פי הישגי תלמידיהם, ואשר להורי התלמידים החופש לבחור באיזה מהם שירצו. כך, כמו בתי ספר פרטיים, הם מבוססים על הישגים ותחרות. סואל משווה בין הישגיהם של רבבות תלמידים בבתי ספר ציבוריים רגילים ובבתי ספר בזיכיון השוכנים באותם מבנים עצמם. הנתונים הרבים אינם מותירים מקום לספק: בתי הספר בזיכיון הם מסלול הצלה לאוכלוסיות המיעוטים העניים. למרות זאת, אנשי חינוך, ארגוני מורים ופוליטיקאים ממשיכים להתעקש שמדובר בשיטה המיטיבה עם לבנים עשירים, ובכסות אידיאולוגית זו מגינים על אינטרסים זרים. ● מהם הכשלים הגורמים לבתי הספר הציבוריים להיות מדגרות לאלימות ולכישלון? ● למה מתנגדים פרופסורים לחינוך למדידה של הישגים במתמטיקה? ● איך הודבקה תווית של גזענות על בתי הספר המקדמים את האפרו-אמריקנים? ● מה יכולה ישראל ללמוד מהצלחתם המוכחת של בתי הספר בזיכיון בארה"ב? תומס סואל הוא כלכלן אפרו-אמריקני, מבכירי האינטלקטואלים הציבוריים בארה"ב. הוא נולד ב-1930 למשפחה ענייה בשכונת הארלם בניו יורק, ונשר מלימודיו. בבגרותו הצליח, בזכות התמדתו בלימודי ערב, להתקבל לאוניברסיטת הרווארד, ושם סיים לימודיו בהצטיינות. בתחילת דרכו נשבה בקסם המרקסיזם, אך לימודיו ועבודתו כמתמחה בממשל הפדרלי הפכו אותו לאיש השוק החופשי המאמין בכוחו ובאחריותו של הפרט. סואל חיבר יותר משלושים ספרי מחקר והגות, ביניהם הופיעו בעברית 'יסודות הכלכלה' ו'עימות בין השקפות' (בהוצאת שלם) ו'המרדף אחר צדק קוסמי' (בספריית שיבולת).