עיניה שוטטו בין דפי העיתון ואפה אנפף מריח הדפוס שטרם התנדף. היא ריחפה בין הכותרות בהיסח הדעת, חלפה על עמוד מודעות האבל הממוסגרות בשחור, עיניה צדו צירוף אותיות מוכר. עיניה ננעצו בכיתוב וגרונה נשנק. מול עיניה ריצדו האותיות בשחור על גבי לבן: מרתה קושטני ז"ל. זהו שמה, יש רק אחת בשם זה, זאת היא והיא חיה וקיימת, עדיין לא מלאו לה שישים..."מרתה, אמנית אלמנה כבת שישים, מגיעה להלוויה של עצמה, זוכה לשמוע הספדים על אודותיה ורואה מרחוק את אלכס אהוב לבה שמעולם לא נשכח.רגע זה מחזיר אותה לעבר ומעורר געגועים שקהו עם הזמן.אלכס, אדריכל ידוע כבן שישים וארבע, מחליט לחזור לעיר הולדתו ירושלים לאחר שהתאלמן, משום שהתעוררו בו געגועים לאהובת נעוריו. מהרגע שבו הוא רואה את שמה על מודעת אבל, חייו מתהפכים, געגועיו לאהובתו המתה לא נותנים לו מנוח.רותי, כימאית, חברת נפש של מרתה שיחסיהן התנתקו בעקבות בגידה, נכנסת גם היא לסחרור של זיכרונות וגעגועים בעקבות ההלוויה.מחול סוער ומסעיר סובב סביב אהבה שלא נשכחה, שלוש דמויות רודפות זו את זו עד אובדן חושים, ולומדות ש"אהבה שהוחמצה לא נשכחת במשך חיים שלמים."אתי שחר, סופרת, התגוררה רוב חייה בירושלים, ספרה "הדוקטור היווני מירושלים" זכה לתשבחות רבות. "מטפחת ומקטרת" הוא הרומן הרביעי שפרסמה, כמו כן הוציאה חמישה ספרי ילדים.