נאנא בת ה־18, בתם של שיכור וכובסת, שגדלה ברחובות העוני ועל מדרכות פאריז, מלוהקת בהעזה של מנהל תיאטרון לתפקיד ונוס באופרטה ההופכת ללהיט של 1867. גבוהה ויפה להפליא, ובלי שום ניסיון כשחקנית, שולטת נאנא בקהל שליטה מוחלטת, מעוררת תשוקות ופחדים אפלים, ופריצתה המטאורית הופכת לסנסציה ולשיחת־היום בפאריז. נאנא היא הדמות המפורסמת ביותר במחזור בן 20 הרומאנים של זולא, 'רוּגוֹן מאקאר', על חייה של משפחה בתקופת הקיסרות השנייה. הרומאן התשיעי במחזור, שהיא הגיבורה שלו, ראה אור ב־1880 וזכה להצלחה מסחררת במונחי אותם ימים: 55,000 עותקים שלו נמכרו ביום הראשון. מהלליו המפורסמים היו פלובר ואדמונד גונקור, ומתנגדיו הקולניים התרעמו על תיאורי מין "שערורייתיים". זה ספר שהריאליזם שלו נטוע היטב בצרפת של המאה ה־19, אך בהעזה המגדרית שלו הקדים את זמנו לפחות במאה שנה. בעקבות הצלחתה בתיאטרון מתקדמת נאנא כקורטיזנית הכי מהוללת בימיה האחרונים של האימפריה הצרפתית השנייה. במהלך שלוש שנים דחוסות היא הורסת את כל הגברים הכרוכים אחריה. אריסטוקרטים, בנקאים, פקידי מִמשל, קצינים ועיתונאים מתמוטטים כלכלית ופושטים רגל, נאסרים, דוקרים את עצמם, מציתים את עצמם, כולם עבדים לקפריזות חסרות הגבולות ולראוותנות של נאנא, הנדמית לכוח טבע עיוור, תַּסָס של הרס. בכל פרק ניבטת לעינינו נאנא אחרת, ועלינו לתקן שוב ושוב את הרושם שלנו. היא שונאת גברים אך גם תלויה בהם; נוקמת את נקמתם של המדוכאים והחלכאים כאילו זו משימתה בחיים, וגם מרגשת אותנו באהבתה האחת האמיתית, לזונת הרחוב ההמונית סָאטָן, אהבה שהיא גם המרד שלה בַּזיוף של הווייתה. ההמונים הנלהבים, שתרועתם עולה מרחובות פאריז עם הכרזת המלחמה על גרמניה, מלחמה אשר התבוסה המוחצת בה תביא לסוף הקיסרות השנייה, הם הרקע המפיח בסיום סיפורה של נאנא את הצבעים ההיפרבוליים ההולמים אותו.