ואני שהיכרתי אגדות וסיפורי מעשיות / ידעתי / כאשר ביקשתי לי עטיפה אנושית / ביקשתי אשליות מציפות, מנתבות לתהומות / וידעתי אמיתותן של אגדות. בספר השירים המיוחד הזה מעלה המשוררת שאלות ותהיות לגבי הקיום האנושי, המלא בניגודים: יש ואין, לידה ומוות, האדם והזולת, הריק והמלא, אור וחושך, עבר והווה. שאלות ותהיות אלה אינן מרפות מראשה ובאות לידי ביטוי במגוון דימויים הקרובים לליבה. בחלקו האחרון של הספר נדמה כי נמצאו לה התשובות, ו"רווח" לה, כמו שכתבה בשירה האחרון. אור דן-גור נולדה ב 1962- ונפטרה מן העולם ב 2012- , בהיותה בת 50 , ממחלת האנורקסיה. היום, עשר שנים לאחר מותה העזה אחותה להיכנס ל"פרדס" יצירתה ומצאה את עולמה הפנימי והמטלטל של אור שבו השתקפו חייה ותהומות נפשה שהיו חסומים בפניה. ההחלטה להוציא את הספר נבעה מהרצון לשזוף בקרני האור את שיריה של זו הכותבת במסתרים ובמחשכים, ולצד זה הייתה סוג של סגירת מעגל על ידי הנגיעה בנפשה, המגשרת ומפצה על המרחק שיצרה עוד בחייה. אור למדה לתואר שני בפילוסופיה וחיפשה תשובות לשאלותיה בכתביהם של פילוסופים והוגים. בכתובים שהשאירה אחרי מותה כתבה: "מילים אלה נובעות מתוך אני מאמין בסיסי שלי, שלא השתנה במהותו דווקא - כי נפש האדם כל כך מורכבת, סבוכה ומסואבת שלעולם לא באמת תהיה חידה פתירה, ושלא באמת יימצא לה מזור, היא תמיד תישאר – רז".