הצורך, או הרצון ליצור, לעצב, לבצע במו ידיך, קיים אצל כולנו מילדות. הסופרת תמיד הייתה בסביבה של יצירה ועשייה, ניסתה טכניקות שונות ויצרה עבודות משלה. בספר זה היא מתחרה אחר המקורות של הדחף הזה ליצירה. היא מתייחסת לצדדים הפסיכולוגיים והסוציולוגיים של התופעה. מועלות השאלות מדוע אין מחקרים בנושא? האם בדלל שזה נתפש כ- "עבודת נשים"? האם לאמנות המחט דימוי נמוך לעומת שאר האומנויות? מהוא הקשר בין אמנות לאומנות? מה הן אמות המידה להערכה? הסופרת רמה ים עבדה כמורה בכירה והתמחתה באומנות. היא בעלת תואר מאסטר בתרפיה באמצעות אמנות מאוניברסיטת לסלי, בוסטון, ארה"ב.