"אדם צריך לדעתי להרשות לעצמו לצחוק, או לכל הפחות לחייך, בכל פעם שנקרית לו הזדמנות טובה לכך." (סיור לילי סביב חדרי, פרק שלושים ושבעה) "גזביה דה מסטר הוא אדם אנושי, ישר עם עצמו, ישר עם זולתו… הוא ניחן ביכולת להתעדן ולהתרכך ברגע הנכון. הוא מתרונן ובוכה בה בעת… זמן קצר אחרי כיבוש טוֹרינוֹ בידי הצבאות האוסטרוֹ־רוסיים ולפני שעזב את העיר הזאת, הוא כתב את 'סיור לילי סביב חדרי'. זוהי יצירה בעלת אופי מגובש יותר מקודמתה ['מסע סביב חדרי'], והיא בשלה יותר באופן הצגת הרעיונות המובעים בה. זוהי דוגמה ספרותית נדירה של הוספת חֵלק לספר קיים באופן שאינו מזיק לו." אנטול פראנס, חתן פרס נובל לספרות, בתוך "הגאונות הלטינית", 1913