"לך תסביר שהשגרה מנצחת אידאולוגיה. שאת הפחדים העייפות מביסה, כמעט מכניעה אותך בעמדה, שנמצאת רק עשר דקות מהישוב שלך, והקול שעולה במדרגות מקפיץ לך את הצורה, ופתאום אתה הכי ערני שבעולם, משפשף את העיניים ובודק מהר שהכול כשורה בעמדה". הספר עזה כמוות אהבה הוא סיפור שנע בין החיים בהתנחלות ובין החיים בצבא. זה סיפור על המפגש ביניהם ועל המתח המתמיד במקומות שכאלה. זהו סיפור של נערים מתבגרים ושל ישראל האחרת, זו שנמצאת מעבר לקווים, במקום בו הקונצנזוס מוגבל והגבולות אינם ברורים. זה סיפור שישראל נמצאת בו כבר שנים רבות, שדמיון ומציאות, חזון וערכים מתנגשים בו. זהו סיפורו של מושיקו גבעון, של משפחתו, של חבריו, של תושבי ההתנחלות שבה הוא גר ושל חבריו לנשק. זה סיפור על שגרה ולחימה, קהילה וגבולותיה, בית כנסת וג'יפ סיור. ובעיקר סיפור אהבה, אהבה לחיים, אהבה לטבע ולנוף שבו אנו גדלים.