שפרה לא הייתה מסוגלת מעולם לשתף אנשים במה שעוברעליה ולחשוף את צפונות לבה. האדם היחיד שהצליחה לדבר איתובחופשיות היה אחיה, שנהרג לפני יותר מעשרים שנה, כאשר הייתהבת 17 . פסיכולוג, שאליו הגיעה בעקבות מחלתו של בנה הקטן, הציעלה שיטת טיפול ייחודית: הוא ביקש ממנה לכתוב לו מכתב אחרי כלפגישה איתו, שבו תבטא את כל מה שלא הצליחה להגיד במהלךהפגישה. הספר הנו אוסף המכתבים שכתבה שפרה במהלך הטיפול.דרך ההתכתבות החד צדדית הזאת נחשף סיפורה האישי והנוגעללב בתוך כדי תהליך ההתמודדות שלה עם מחלת הסרטן של בנה,עם אירועים מעברה אשר עיצבו את חייה ואישיותה, ועם גילוי סודמשפחתי. הכתיבה אפשרה לשפרה לראשונה בחייה למצוא אתקולה ולקבל תמיכה אמיתית לקשיים העצומים שהיא חווה.הקריאה בספר זה, שנכתב בכישרון רב, נותנת תקווה לכל אדם - גםלזה אשר מתקשה לחשוף בפני אחרים את מה שמתחולל במוחוובנפשו - וממחישה שיש דרך ומוצא אף לאנשים בקרבנו שמרגישים"אילמים", ולכן כל כך בודדים.תמר אהרוני הִנה דוקטורנטית בפסיכולוגיה באוניברסיטת באר-שבע, ועבדה שנים רבות במחקר בפסיכולוגיה של קבלת החלטות.זהו ספרה הראשון.