״את אוהבת אותי?״ "כן כפרה, כן." מצאתי עצמי מחבקת שתויה בגשם שוטף, תחת קורת גג של מטר על מטר, בדירה הזו שמשלמת עליה ביוקר. ״חבקי אותי, עדי. אף אחד לא מחבק אותי באמת.״ יש איזו שמועה שאנשים שתויים צריכים אהבה. מעבר לשתויים, זאת לוקה בחוסר נוסף. לא רק בזמן אלכוהול היא לוקה בו, ולא רק בשעות הלילה, אלא גם בשאר שעות היממה. ואז חשבתי על החניכים שלי, על הנערה שהייתי. על אלו ששמים עצמם, או שמו אותם, במצבי סיכון. אלו שלא נתנו להם ברירה אחרת, והם צריכים ליצור אותה מעצמם. אלו שרק רוצים שיאהבו אותם. הם לא מבקשים כסף, לא תהילה, לא הצלחה מסחררת. אלו שרק צריכים חיבוק לפעמים. ויש שמועה חזקה, שאֵלּוּ כולנו.