"בזכותךְ אני יכול לעוף גם בלי כנפיים". מישהי פעם אמרה לי להפיץ את האבקנים שלי בעולם. הלוואי שאחלום עלייך, ונאהב גם שם. לפעמים נראה שזה אבוד, אבל לאט-לאט זה מתבהר, אתה אומר שאם יכולת לעוף, לא היית חוזר. ואם אני מלאך, אז אתה הכנפיים שלי. בא לי לרחף איתך הכי קרוב לאלוהים. יש לך עיניים רק בשביל השמיים הכחולים. בכיתה ח' נשלחתי על ידי המורה לספרייה בתור עונש. חיפשתי את הספר הכי קטן שיכולתי למצוא. "שירים כהים" מאת ורד מוסנזון, שכתבה את ספרה הראשון בגיל 19 , תפס את עיניי. באותו רגע נולד החלום להוציא ספר שיכלול את כל השירים שכתבתי בשיעור ספרות עם המורה ויוי. שמונה שנים ועשרות שירים לאחר מכן, החלום התגשם. נעמה הראל גדלה בקיבוץ חולדה. מגיל צעיר עסקה רבות בחינוך, בכתיבה, ובציור. סיימה שירות לאומי בבית הספר הפתוח ברחובות. כיום מתחילה את דרכה כסטודנטית לאומנות בבצלאל. זהו ספרה הראשון.