אני נוקש לחיים בכוסה של מירי ומזרז אותה לקחת לגימה מהיין. לא רע היין הזה, אני שולח את ידי לכיוון הבקבוק כדי לברר מה אנחנו שותים. מרלו שאטו דה פרובנס. לא רע, אני מסנן כמבין ביינות. מה, אתה מבין ביינות? מירי שואלת בהתעניינות. חחח, אני לא מבין כלום ביינות, אני עונה, סתם משחק אותה כדי לעשות עלייך רושם, ומשלב קריצה. אה... הבנתי, מירי עונה לי ומקרבת את פניה לפניי קרוב כל כך עד שאני יכול להריח את הליפגלוס תות שהיא מרחה על שפתיה. אתה לא צריך לעשות עליי שום רושם. תישאר פשוט כמו שאתה. ככה אני אוהבת אותך, מירי לוחשת בסקסיות באוזניי. ככה את אוהבת אותי? אני חוזר אחריה ומתחיל לצמצם את הפער בין השפתיים שלנו עד שאני נעצר בשפתיה החמימות ואנחנו מתחילים להתנשק בעדינות זהירה, נשיקות קטנות כאלה, כאילו בודקים ולומדים זה את זו וזו את זה. באותו זמן אני שולח את ידי לכיוון עורפה ובעדינות מקרב ומצמיד אותה אליי בצורה הדוקה יותר.