ברומאן החדש של אורלי קסטל-בלום, ביוטופ, מר ז'וזף שימל – פרנקופיל, לוּזר שפוטר שמעבודתו כמורה מן החוץ בחוג הכושל לתרבות צרפת באוניברסיטה – הולך ומסתגר בהישג הנדל''ני שלו, דירה במרכז ההמולה התל־אביבית בלב פקק תנועה נצחי, שבה הוא מוגן היטב בין חפציו ושכיות־החמדה שלו, תוך השתקה של החוּץ וחסימת מראותיו וזיהום האוויר שבו. הוא חי חיים שבהם ''המשימה היחידה שהוא מטיל על עצמו כאדם היא לגור, עם כל תחזוקת הבית ותכולת הבית הכוללת גם אותו''; לדידו הבית הוא־הוא מהות הקיום, ''מה שיש לך בחיים הוא מה שיש לך בבית ומה