"הדרך הטובה ביותר למות" מאת יהודה אופנר הוא ספר נוגע ללב וחושפני העוסק בחייהם של שני קשישים, מר לואיס ומר קולבר, המתמודדים עם שאלות קיומיות בוערות. הספר משלב בין הומור דק לבין רגעים של כנות כואבת, כשהוא נוגע במיניות, חיוניות ויחסים משפחתיים. דרך עיניהם של גיבורים אלו, הקוראים נחשפים לציניות ולשובבות שמלוות את גיל הזהב, ולנכונות להמשיך לחיות בעוצמה גם כשהשנים חולפות. הספר מתאים לכל מי שמבקש להעמיק את הבנתו על החיים ועל מערכות היחסים החשובות בהם, ובמיוחד לאלו המרגישים שהגיל אינו אמור להגביל את החיוניות והאהבה. אם אתם מחפשים סיפור שישאיר בכם חותם ויעסוק ברגשות ובמחשבות שמתגנבים לכולנו עם הזמן, "הדרך הטובה ביותר למות" הוא הספר עבורכם.

"דניאל, אתה... לא מוריד את הבגדים שלך?" שאלה בטון שהבהיר שהיא כבר אינה נבוכה במיוחד. "אהה... כן, הנה," מיהרתי להתפשט. "זהו? אתה... לא מוריד את התחתונים?" שאלה מתחת לשמיכה. אבוי לי, פלטתי אנחה חרישית. בקרוב אהיה בן שבעים ושש. הגברת העירומה שמתחת לשמיכה כבר חגגה שבעים ושבע. מעולם לא הרגשתי כל כך עלוב ולא חיוני כמו שאני מרגיש כעת. הסרתי את תחתונַי ונשכבתי. היא הציצה מעל לשולי השמיכה והביטה באיברי. הדרך הטובה ביותר למות מקיף באומץ מכלול של סוגיות קיומיות בעולמם של שני קשישים, מר לואיס ומר קולבר, בהן מיניות, חיוניות, נדיבות ונתינה, קשר עם המשפחה הקרובה, ציניות ושובבות. הדרך הטובה ביותר למות מיועד לכל מי שחפץ לחיות עוד בחייו ולכל מי שצריך לתקן את עמדתו ואת קשריו עם סביבתו, גם אם גילו נחשב מתקדם. יהודה אופנר, הוגה שיטת "תרפיה מותאמת אדם", פסיכותרפיסט ומורה לאמנויות לחימה, הוא מחברם של ספרים רבים לילדים ולמבוגרים. בין ספריו: האנשים במראה ממול; חרב פיפיות; מקום בשדה השכינה; צל הגוף.