"הסיסמה היתה: שמחת חג" מאת יוסף עוזר הוא מסע שירי עמוק אל תוך נבכי הזהות הישראלית והאישית. דרך שירים מרתקים, עוזר חושף את השכבות השונות של חייו - מילדותו בעמק יזרעאל, דרך זיכרונות משפחתו מהפרהוד בבגדד ועד לתקופתו כחייל במלחמת יום הכיפורים. השירה הזו מביאה עימה פואטיקה ייחודית, המחברת בין זיכרונות אישיים לבין ההיסטוריה הרחבה של ישראל. בספר תמצאו יצירות כמו "בקסת של רבי יוסף קארו", המתעמקות בקשרים בין דמויות היסטוריות לאירועים מכוננים, ושירים נוספים כמו "מרורית משוננת", שמציגים את המורכבות והעוצמה של הדיוקן הצבאי הישראלי-יהודי. ללא סנטימנטליות מיותרת, כוח התיאור של עוזר חודר לעומק השיח הישראלי המלחמתי ומציע נקודת מבט נוקבת ומעוררת מחשבה. "הסיסמה היתה: שמחת חג" מתאים לאוהבי שירה ולמי שמתעניין בניתוחים עמוקים של זהות ותרבות ישראלית.

שירי הספר הסיסמה היתה: שמחת חג הם שירי מסע מחקר רוחני. הם מובילים את המשורר יוסף עוזר לגילויים נועזים על חלקיה הרבים של זהותו: מילדותו בעמק יזרעאל, דרך הפרהוד - הפוגרום ביהודי בגדד שהוביל את משפחתו לישראל – עבור בדמויות הוריו, מקור שירתו, וכלה בפניה השסועים של התרבות הישראלית. חייו של עוזר, כחייל, כמורה וכמשורר, הופכים כאן לפריזמת מחקר מקורית. השירים מושתתים על פואטיקה מרתקת של קישורי-רחוקים באמצעות הביוגרפיה. כך, השיר המופתי "בקסת של רבי יוסף קארו" קושר את חיי החכם בעל 'שולחן ערוך' בצפת ובביריה למאבק על ביריה בימי מלחמת השחרור - דרך חיילותו של עוזר במלחמת יום הכיפורים. השיר הגדול "מרורית משוננת" (ע"ש צמח הפורח במורדות הלבנון) מצליח לאחוז בכמה מתווי הדיוקן הצבאי הישראלי-יהודי בעוצמה טרגית נדירה. ללא שמץ סנטימנטליות, כוח התיאור הנוקב של יוסף עוזר נוגע בשיח הישראלי המלחמתי, הספוג זיכרונות עתיקים של פרעות, אבל גם מטופח על ידי מיליטריזם חולני הצבוע ב"קודש" מניפולטיבי. הספר נקרא כזרם אחד, עז וסוחף, החושף סתירות אלימות בין חלקי האישיות, אך לא פחות מכך – כמסע בין קשרי-רגש עזים, ובהם אף התפעמו