באחד מלילות החורף מגיעה דוניא, סטודנטית בת עשרים, לבית החולים 'הדסה' בירושלים, לאחר שהחליקה במדרגות קניון ממילא, ונחבלה קשה. לאט לאט, בעזרתן של טובה, העובדת הסוציאלית, ובתה נועה, אמנית צעירה ועצמאית ברוחה, היא נזכרת באירוע המחריד שעבר עליה לפני הנפילה, ועולמה מתמוטט. באמצעות הכלים המוכרים לה, הדת המוסלמית והמדע, מנסה דוניא להשיב על השאלות המכאיבות המתעוררות בה. היא מגלה שלעתים התשובות נמצאות באנושיות הפשוטה, המשותפת לכולנו, ובקשר הקרוב והאמפתי המתאפשר לפעמים בין נשים. לובשי הגופיות הוא רומן ביכורים אמיץ ומפתיע, הכתוב כיומן אישי. הוא מלווה את דוניא, ערבייה מכפר בגליל, בשנה הראשונה ללימודי הרפואה באוניברסיטה העברית. במקביל ללימודיה, עובדת דוניא כמלצרית בבית קפה בקניון ממילא. היא תוהה לגבי יחסיה עם הצעירים והצעירות היהודים שסביבה, שאותם היא מכנה 'לובשי גופיות'; היא נמשכת אל סגנון החיים החופשי שלהם, ועם זאת חשה שייכות ומחויבות רבה לדתה, למשפחתה, ולאורח החיים המסורתי שגדלה בו. לובשי הגופיות מפגיש אותנו עם קולה העדין והעז של נדיה תחאוכה בושנק, קול שטרם שמענו כמותו בפרוזה העברית, ועם נקודת מבטה הייחודית של אישה מוסלמית צעירה, המתבוננת בעצמה וב'אחרים', הלוא הם 'לובשי הגופיות'.