"אנו תופסים את עצמנו כיצורים נבונים, חושבים (הומו סאפיינס) וכנזר הבריאה (נעלים על הטבע ועל בעלי-החיים האחרים), ומוסריים, או לפחות בעלי יכולת למוסר.ואת המוסר אנחנו מזהים עם ערכיות, שהיא אמת- מידה פנימית נעלה. אך – האמנם אדם נבון ומוסרי מוצץ את לשד הסביבה ומכחיד מינים וזנים של בעלי-חיים אחרים וצמחייה בלי לחשוב על המחר? האמנם אדם מוסרי-ערכי עוקר מאדמתם-ביתם אנשים ובעלי-חיים בחסות הכותרת "פיתוח וקידמה"? האמנם פיתוח וקידמה פירושם עוד גורד שחקים, עוד רכב מהיר, עוד טכנולוגיה זוללת אנרגיה מזהמת ומתכלה? האמנם שפע פירושו עוד ועוד כסף ואספקת מוצרים וצריכתם ללא גבול – רק למעט אוכלוסיות, ולכל האחרים מחסור ורעב? " בשפה בהירה וקולחת מנתחת נינה רמון את הגורמים שהביאו את החברה המערבית לקפיטליזם דורסני קיצוני ולאמונה עיוורת ברציונליות ובמדע שיפתרו הכל. היא חושפת את שורשי המוסר, ומצביעה על הכשל הערכי-מוסרי שלנו כגורם העיקרי למצב האנושי והסביבתי כיום. תוך כך היא מבססת את הקשר המהותי שחייב להתקיים בין השיח החברתי לשיח האקולוגי.