ברומן הקצר והדחוס שלו מעלה אורי רום בעוצמה בלתי מצויה את נופה,מראותיה,צבעיה וריחותיה של ארץ ישראל מנדטורית-כפרית,בעשורים שבין מלחמת העולם הראשונה להקמת המדינה. על רקע המושבות הוותיקות של הגליל התחתון וחופֵי הכינרת הוא רוקם דרמה משפחתית עזה ונפתלת,בעלת איכות כמעט-פוֹקְנֶרִית. בירכתי הבמה של דרמה זו מופיעות דמויות של קצינים בריטיים,כפריים ערבים,דייגי כינרת,ניצולי שואה וכן דמויות משולי החברה היהודית. בקדמת הבמה – משפחה,שכל בניה סבוכים ומפרפרים ברשת של יצרים,קינאה,תשוקה,רְצון יצירה,מחסומים פיזיים ונפשיים השמים לאל כל ניסיון להיחלץ מן הסבך. איש מהם אינו מגיע לפיוס עם עצמו ועם סביבתו: האֵם,אמנית שנקלעה אל בין עובדי אדמה,מעודדת קירבה מסוכנת בינה לבין שני קצינים בריטיים,המביאים אליה את רוחותיו של “העולם הגדול”,וממיטה אסון עליהם ועל משפחתה; האב,איכר כבֵד וקשה,שבוי באהבתו לאשה שאינה מתאימה לו,מתייסר בגין הריחוק בינו לבינה; הבן האחד,הפחות אהוב,והוא ה”קין” של הסיפור,נעשה לבעל אלים ולאב אדיש ובה-בעת גם נקמני. הוא מתנתק ממשפחתו ומן הארץ ומגלה את עצמו לאלכסנדריה שבמצרים; הבן האחר,האהוב והאוהֵב,לכאורה בן דמותו של “הבל”,הוא הגיבור הראשי של הסיפור. אלא שדווקא הבל זה,הרך והרגיש,הוא הנוטל על עצמו את תפקיד הרוצח,וכך מיטשטש הגבול בין קין להבל. הרומן מציג דימוי עז של ארץ ישראל הציונית הישנה,שהורחק ממנו כל שמץ של נוסטלגיה ומתיקות. זוהי ארץ אפופת מתחים וניגודים בלתי פתירים,הנושאת בתוכה סוד אלים וקטלני. המתחים שבהם עוסק הסיפור מוצאים את ביטויים בלשון מטאפורית מקורית ומפתיעה. בדריכותה וברעננותה היא גם מאפשרת קריאה רהוטה בסיפור זה הנקרא “קיץ אנגלי”,ולמעשה הוא סיפור ארץ-ישראלי מובהק. דן מירון.

ברומן הקצר והדחוס שלו מעלה אורי רום בעוצמה בלתי מצויה את נופה, מראותיה, צבעיה וריחותיה של ארץ ישראל מנדטורית-כפרית, בעשורים שבין מלחמת העולם הראשונה להקמת המדינה. על רקע המושבות הוותיקות של הגליל התחתון וחופֵי הכינרת הוא רוקם דרמה משפחתית עזה ונפתלת, בעלת איכות כמעט-פוֹקְנֶרִית. בירכתי הבמה של דרמה זו מופיעות דמויות של קצינים בריטיים, כפריים ערבים, דייגי כינרת, ניצולי שואה וכן דמויות משולי החברה היהודית. בקדמת הבמה – משפחה, שכל בניה סבוכים ומפרפרים ברשת של יצרים, קינאה, תשוקה, רְצון יצירה, מחסומים פיזיים ונפשיים השמים לאל כל ניסיון להיחלץ מן הסבך. איש מהם אינו מגיע לפיוס עם עצמו ועם סביבתו: האֵם, אמנית שנקלעה אל בין עובדי אדמה, מעודדת קירבה מסוכנת בינה לבין שני קצינים בריטיים, המביאים אליה את רוחותיו של “העולם הגדול”, וממיטה אסון עליהם ועל משפחתה; האב, איכר כבֵד וקשה, שבוי באהבתו לאשה שאינה מתאימה לו, מתייסר בגין הריחוק בינו לבינה; הבן האחד, הפחות אהוב, והוא ה”קין” של הסיפור, נעשה לבעל אלים ולאב אדיש ובה-בעת גם נקמני. הוא מתנתק ממשפחתו ומן הארץ ומגלה את עצמו לאלכסנדריה שבמצרים; הבן האחר, האהוב והאוהֵב, לכאורה בן דמותו של “הבל”, הוא הגיבור הראשי של הסיפור. אלא שדווקא הבל זה, הרך והרגיש, הוא הנוטל על עצמו את תפקיד הרוצח, וכך מיטשטש הגבול בין קין להבל. הרומן מציג דימוי עז של ארץ ישראל הציונית הישנה, שהורחק ממנו כל שמץ של נוסטלגיה ומתיקות. זוהי ארץ אפופת מתחים וניגודים בלתי פתירים, הנושאת בתוכה סוד אלים וקטלני. המתחים שבהם עוסק הסיפור מוצאים את ביטויים בלשון מטאפורית מקורית ומפתיעה. בדריכותה וברעננותה היא גם מאפשרת קריאה רהוטה בסיפור זה הנקרא “קיץ אנגלי”, ולמעשה הוא סיפור ארץ-ישראלי מובהק. דן מירון.