שני אחד הוא קובץ סיפורים קצרים הפותח חלון אל הנפש האנושית במלוא עומקה ודקויותיה. בכתיבה עשירה,אינטימית ומדויקת. הסיפורים הם מעין חלונות קטנים לחיים פנימיים,כמכתבי וידוי,לוכדים רגעים קטנים,בהם נשזרים ונפרדים קרבה,בדידות,שגרה,החמצה או נחמה,המעניקים חוויה רגשית ופיוטית היכולת להראות את הפער בין מה שנאמר למה שמושתק,המתח שבין קרבה לבדידות,בין החוץ המסודר,הנקי המתפקד,לבין הפנים של מצא,כאב,כמיהה. כחוויה בה השפה עצמה הופכת לכלי של חיבור וגילוי. ומכאן נולדת עוצמה בדמויות של אנשים יומיומיים המגלמים אוניברסליות של הכמיהה האנושית. הפער בין החיצוני לפנימי,והמתח שבין קרבה לבדידות.

שני אחד הוא קובץ סיפורים קצרים הפותח חלון אל הנפש האנושית במלוא עומקה ודקויותיה, בכתיבה עשירה, אינטימית ומדויקת. הסיפורים שהם מעין חלונות קטנים לחיים פנימיים, כמכתבי-וידוי, לוכדים רגעים קטנים, בהם נשזרים ונפרמים רבה, בדידות, שגרה, החמצה או נחמה. המעניקים חוויה רגשית ופיוטית. היכולת להראות את הפער בין מה שנאמר למה שמושתק, המתח שבין קרבה לבדידות בין החוץ, המסודר, הנקי, המתפקד, לבין הפנים של צמא, כאב, כמיהה. כחוויה בה השפה עצמה הופכת לכלי של חיבור וגילוי, ומכאן נולדת עוצמה בדמויות של אנשים יומיומיים המגלמות אוניברסליות של הכמיהה האנושית. הפער בין החיצוני לפנימי, והמתח שבין קרבה לבדידות. הסופרת אינה אומרת לקורא איך להרגיש, אלא פשוט מניחה את הדברים. יש בהם שקט, ואפילו כשמופיע זעם ומבוטאת קללה, היא יוצאת מתוך השקט, וכך זוכה לכוח כפול ומכופל. החוויה הכללית של הספר איננה של אוסף סיפורים במובן המקובל, כל סיפור עומד בפני עצמו אבל ביחד הם מרכיבים קול, מעין יומן סמוי הפורש פסיפס רגשי-קיומי של זוגיות ובדידות, של חיים משותפים וחיים פנימיים. ד״ר מירה אבודגינסקי-פרוינד סוציולוגית ילידת תל-אביב-יפו משרבטת מלים על נייר מאז גיל שש. בבית-הספר היסודי הציעה המחזה לסיפור של ביאליק, בבית הספר התיכון יזמה ערב שירי משוררים של תלמידים במתכונת שירים וג׳אז ואף קראה משיריה, באוניברסיטה כשלמדה בחוג לספרות עברית נדם קולה, והוא חזר אליה רק משפרשה מעיסוקיה האקדמיים. ומאז קשה לעצור את שטף הכתיבה.