אהבתי לאשת הפח

"למה את כל כך שקטה וביישנית, אמה?" עקצתי אותה. "אני לא. אתה כלל לא מכיר אותי עדיין," היא התגוננה. אולי גיחכתי או הרמתי גבה. היא בטח נראתה לי טרף קל. "אני תוהה אם אדם שמקבל את חולשותיו הופך להיות חזק יותר מאדם שמתכחש להן. מה את חושבת?" "אממ... לא יודעת. לא חשבתי על זה אף פעם. זו תאוריה מעניינת." בפניה, שהביעו עד אז בעיקר קרירות מרירה מהולה בשיעמום פריזאי, ניצתה לפתע סקרנות. "ומה החולשות שלך?" שאלה בהתרסה. "אני לא מתכוון לספר לך." חייכתי בממזרות. סיפור על אהבה יוצאת דופן בין בחור רגשן ובחורה מוזרה על רקע שיר אהבה לעיר. דן הוא ישראלי שמוצא את עצמו חוזר שוב ושוב לסביליה – עיר אנדלוסית מלאת מסתורין וטיפוסים ססגוניים. בכתב ההגנה שהוא פורש בפני הקורא, הוא מתאר ברגישות את סיפור אהבתו הסבוכה לאֶמה, שוודית קרה ועצמאית, מנסה לרדת לעומקה ולפענח את החידה שגלומה בה. בדרך הוא מתוודע לשורת דמויות מרתקות וצבעוניות: ארתורו האוטיסט השנון וחובב הסמים, רפאל המשורר רודף השמלות, קלרה הפסיכולוגית היפיפייה, מרסדס ההיפית החושנית – ועוד רבים אחרים. אט־אט מתגלה שהדברים אינם תמיד כפי שהם מוצגים בתחילה, והמורכבות הטבועה בהכרת האחר ואהבתו הולכת ונפרשת בפני הקורא בשפה עשירה וקולחת. זהו רומן פסיכולוגי פיוטי על אהבה וחברות שחוצות גבולות פיזיים ורגשיים.