את אחי אנוכי מבקש

בבוקר שמחת תורה תשפ"ד – 7 באוקטובר 2023, כשמרבית המדינה עוד הייתה שקועה בשינה, נפרצו שערי הגיהנום. עשרות חוליות מחבלים חמושים חדרו לישראל – באוויר וביבשה – לא כדי לכבוש, אלא כדי לטבוח, לחטוף, לאנוס ולשרוף. מה שקרה באותו בוקר לא היה עוד קרב – זו הייתה שואה בקנה מידה שאיש לא העלה על דעתו. מאז הרגע ההוא, עזבנו הכול: משפחות, בתים וחיי שגרה. ירדנו דרומה – לא לחזית עם נשק, אלא לזירה שלאחר הקרב, שם נותרו רק שקט, הרס וריח המוות. אנו לוחמי פלוגת הסריקה של יק"פ 156 דרום, מגיעים אל המקומות שאליהם אף אחד לא רוצה להגיע – בין ההריסות, בין האפר, בין השרידים. שם, היכן שאין כבר את מי להציל, לנו יש עוד משימה: למצוא, לזהות, להשיב את שמם של הנרצחים, ולהחזירם למשפחותיהם. זהו סיפור על גבורה שאינה נמדדת בקרב, אלא בהתמודדות עם מה שהקרב הותיר אחריו. סיפור על לב שנשאר חשוף, גם כשהגוף עטוי אפוד. סיפור על שליחות שאין ממנה חזרה. זה לא ספר מלחמה. זה ספר על האנשים שבאים אחרי המלחמה – וממשיכים להילחם, בדרכם. הספר נכתב מתוך צורך פנימי עמוק – להנציח ולעבד את הרגעים שלא נותנים מנוח, ולשמר לדורות הבאים את הגבורה השקטה של מי שפעלו אחרי הקרב. זהו קול אישי ונדיר, הבוקע מתוך זירת ההרס, המבקש להותיר עדות חיה ומחייבת, לספר את סיפורם של מי שלא שבו, ולצרף את הקוראים למסע שאין דומה לו.