חיבור זה מבוסס על ההנחה שלא ניתן לעסוק בתולדותיו ובמעמדו של העם היהודי,בישראל ומחוצה לה,מתוך ראייה מקומית או לאומית בלבד. כדי להבין את מצבו של העם היהודי חייבים לשים את הדברים בהקשר. ההקשר הוא אנכי – היסטורי; ומאוזן – גלובלי,גיאופוליטי. השואה עומדת במרכז הראייה הגלובלית הזאת. היא קרתה לעם ספציפי מטעמים ספציפיים,ועם זאת היא שייכת לסוג של פעילות אנושית המלווה את האנושות מקדמת דנא. מאחר שהשואה הייתה מעשה אנוש ולא מעשה או שורת מעשים של כוח חוץ-אנושי כלשהו,אירועים הדומים לה מאוד יכולים לחזור על עצמם,כי גם הם יהיו תוצאה של פעילות אנושית. מכאן החיבור בין,מצד אחד,הספציפי-יהודי והספציפי אנטישמי-נאצי,ומצד אחר,המשמעות האוניברסלית של השואה שעליה ניסיתי לעמוד בחיבור זה. במילים אחרות: השואה הייתה רצח עם,ולכן יש הקבלות חשובות ומרכזיות בינה לבין רציחות עם אחרות,ועם זאת הייתה חסרת תקדים משום שהיו בה אלמנטים מרכזיים שלא נראו כמוהם לפניה. ומכאן משתמע שהיא תקדים. ושוב: כמו כל מעשה אנוש אחר,יש אפשרות שמעשה אנוש יחזור עליה,במידה זו או אחרת.

חיבור זה מבוסס על ההנחה שלא ניתן לעסוק בתולדותיו ובמעמדו של העם היהודי, בישראל ומחוצה לה, מתוך ראייה מקומית או לאומית בלבד. כדי להבין את מצבו של העם היהודי חייבים לשים את הדברים בהקשר. ההקשר הוא אנכי – היסטורי; ומאוזן – גלובלי, גיאופוליטי. השואה עומדת במרכז הראייה הגלובלית הזאת. היא קרתה לעם ספציפי מטעמים ספציפיים, ועם זאת היא שייכת לסוג של פעילות אנושית המלווה את האנושות מקדמת דנא. מאחר שהשואה הייתה מעשה אנוש ולא מעשה או שורת מעשים של כוח חוץ-אנושי כלשהו, אירועים הדומים לה מאוד יכולים לחזור על עצמם, כי גם הם יהיו תוצאה של פעילות אנושית. מכאן החיבור בין, מצד אחד, הספציפי-יהודי והספציפי אנטישמי-נאצי, ומצד אחר, המשמעות האוניברסלית של השואה שעליה ניסיתי לעמוד בחיבור זה. במילים אחרות: השואה הייתה רצח עם, ולכן יש הקבלות חשובות ומרכזיות בינה לבין רציחות עם אחרות, ועם זאת הייתה חסרת תקדים משום שהיו בה אלמנטים מרכזיים שלא נראו כמוהם לפניה. ומכאן משתמע שהיא תקדים. ושוב: כמו כל מעשה אנוש אחר, יש אפשרות שמעשה אנוש יחזור עליה, במידה זו או אחרת.