"הסתכלתי בטיפת הדם על פרק כף היד מתארכת והופכת לפס ארגמן, בוהק ככל שהלהב התקדם לרוחב היד." ביד אמונה, שלא ברור היכן הסתתרה עד כה, טווה מילי פנטזיות נוגעות ללב בצד מראות עתידניים של דמות המדינה. בשילוב עם עיבודים נועזים לסיפורים מוכרים, הוא מצליח לגעת בקצות הנימים החשופים של הנושאים המודחקים ביותר בחיינו כמו מוות וכאב הפוסעים יד ביד עם הכמיהה לאהבה ולשייכות. אוסף סיפורים קצרים זה, פרי הביכורים של מילי הצעיר, נע על פני המנעד הזה בבוטות מעודנת בצד רגש, הפורץ החוצה במקומות בלתי צפויים. לקורא, המיטלטל בין התמונות, לא נותר אלא לומר "עוד".