"שטחים מגויסים" מאת עמירם אורן הוא ספר מרתק שחושף את ההשפעה האדירה של מערכת הביטחון על שטחי מדינת ישראל לאורך השנים. הספר מתאר כיצד נבנתה התשתית הפיזית של צה"ל, מה היו השיקולים הגיאוגרפיים והמשפטיים שעיצבו אותה, ומהן ההשלכות החברתיות והכלכליות של נוכחות זו. דרך ניתוח מעמיק, אורן מציג את המפגש הבלתי נמנע בין השימושים האזרחיים והביטחוניים בשטחי המדינה הקטנה והצפופה, ואת ההשפעות הרבות שיש לכך על התכנון המרחבי, האקולוגיה והחברה כולה. הספר מתאים לכל מי שמתעניין בהיסטוריה של מדינת ישראל, בתהליכי קבלת ההחלטות הביטחוניים, ובמשמעות הרחבה של האחיזה הצבאית במקרקעי המדינה. אם אתם רוצים להבין את הדינמיקה הפנימית שמעצבת את הנוף הישראלי, זהו ספר שלא תרצו להחמיץ.

ראשית העשור השביעי לקיום מדינת ישראל, למרות תחומה הקטן והצפיפות הגדולה בה, מערכת הביטחון מחזיקה ומשפיעה על יותר מחצי(!) מהשטחה בתחומי הקו הירוק. מרבית נכסי המקרקעין הביטחוניים מהווים את התשתית הפיסית של צה"ל וגורמי הביטחון האחרים והם כוללים מחנות, מתקנים, שדות תעופה, נמלים וגם שטחי פעילות לצרכים מבצעיים ולמטרות אימונים וניסויים. בישראל קשה להצביע על אזור או מקום בו אין "מפגש" טריטוריאלי בין השימושים האזרחיים והביטחוניים ולכך יש השלכות על התכנון פיסי – מרחבי (ניגוד או דו קיום בשימושי קרקע), על הכלכלה והחברה, וגם על הנוף האקולוגיה ועוד.ההגמוניה הצבאית על מקרקעי המדינה ומרחביה החלה בשנותיה הראשונות של המדינה וספר זה מתחקה אחרי שורשיה. השאלות העומדות במרכז הספר הן מה הייתה התשתית הפיזית של צה"ל בראשית דרכו? כיצד עוצבה פריסתה הגיאוגרפית? מהו המסד המשפטי והמנהלי לקביעתה? ומהן ההשלכות היישוביות הנובעות מתשתית זו?