"את נמצאת, אני מרגישה" מאת ענת קוריאל הוא מסע רגשי נוגע ללב שמתחיל באובדן אישי ונמשך בהתמודדות עם מחלת הפרקינסון. קוריאל טווה בשיריה רגעים עדינים של התבוננות פנימית וחיצונית, מייצרת פואטיקה של צניעות ורגישות ייחודית. כל שיר הוא הזמנה להסתכלות מחודשת על שגרת היומיום, עם דימויים חזקים וזוויות לא צפויות שמתגלים מכל פינה. זהו ספר המשלב בין חוויות אישיות לבין מבטים על דמויות שונות, כמו הטפסן על מגדל המים או האישה בעגורן, ומציע מפגש עם מציאות שונה ומפתיעה. השירים נוגעים ללבם של כל מי שחווה אובדן, בדידות או התמודדות עם אתגרים אישיים, אך גם לכל מי שמחפש למצוא יופי ועדינות ברגעים הקטנים של החיים. אם אתם מחפשים ספר שידבר אל הנשמה וירחיב את הלב, "את נמצאת, אני מרגישה" הוא הבחירה המושלמת.

השירים של ענת קוריאל החלו להיכתב ב־1995, לאחר שאחיה שם קץ לחייו, ונפרשׂוּ לאורך השנים אל ההווה של ההסתייפות הנחושה שלה עם הפרקינסון. בין שתי הדרמות הללו נצברו רגעים שיריים הנאחזים דווקא בפואטיקה של צניעות, ב"ציורי יומיום עם נופך מטאפיזי חרישי, מעין קיום מטונימי נחבא אל הכלים ומתבונן... שירים ארוגים במלאכת־יד עדינה ומורכבים מתמונות מאופקות עשויות היטב" (יובל גלעד). ההתבוננויות של קוריאל הן הזדמנויות להזרה של השִׁגרה בהזזות קטנות, מצע לדימויים רבי־הדהודים ולזוויות לא־צפויות. הן חומקות כביכול מן המציאות הנפשית האישית, מתגוננות מפניה בהשהיות, הבלעות, התפוגגויות והסטות, על סף האלם. רבים משירי הספר הם "שירי זולת", החל בְּטַפְּסָן שמכבי־האש מנסים להורידו ממגדל המים שעליו הוא שר ורוקד, או אשה מפעילת עגורן, ש"זרוע ההרמה היא ידה האמיתית", וכלה במשוגע השכונתי שקיבל מן המשוררת חולצה של אחיה, או חייל שנרדם עזוב בשטח האויב; אחרים הם שירים אימאג'יסטיים של התבוננות משתהה באובייקטים ופלחי מציאות, או שירים שבהם חיות פרא או ציפור פולשות אל השגרה. אבל האיפוק המצניע, המסיט, הוא רק פני־השטח של 'את נמצאת, אנ