הספר עוסק באנשים די רגילים שמנהלים חיים די רגילים, שמתערערים בעקבות מה שקורה יום אחד במהלך ברבקיו חברי בחצר הבית של שניים מהם. באמצעות מאורעות היום ההוא – שאותם מגוללת הסופרת טיפין טיפין במשך כמחצית הספר במקביל לתיאור השפעותיהם (הצלחתי להגיע אל הספר ללא ספוילרים ומציעה גם לכם לנסות להגיע אליו כמה שיותר נקיים) – מוריארטי מצליחה לרדת לחקר מערכות יחסים רבות וחשובות בחיי האדם – בין חברות טובות, הורים לילדיהם, בני זוג, שכנים, אחים וגם מערכת היחסים שבין כל אדם לעצמו. מהם הדברים שמושכים אותנו לאנשים מסוימים? מהם הדברים שגורמים לנו להתחיל להיות איתם בקשר? להישאר איתם בקשר, לפעמים לאורך שנים? אילו דברים יכולים לחזק או לערער את הקשר שלנו עם האנשים הקרובים אלינו ומה זה אומר על טיב הקשר מלכתחילה? מה הופך אותנו לחברים טובים, בני זוג טובים, הורים טובים? ואיך חסכים בילדות ממשיכים להשפיע עלינו בבגרותנו? מה ההבדל בין אחריות לאשמה? וכיצד אשמה יכולה להשפיע עלינו? ועוד ועוד. לא הייתה דמות אחת בספר שלא חיבבתי לפחות קצת, למרות חוסר השלמות הבולט של כולן והעובדה שחלקן היו בלתי נסבלות לא פעם. כל הדמויות שמוריארטי מציירת הן עגולות, כולל דמויות הילדים (בכלל, אני לא מכירה אף אחד אחר שכותב ילדים קטנים באופן מלא ומדויק ומענג כמו מוריארטי). כך למשל להולי בת החמש וחצי יש מנהג של לעשות מירכאות באוויר להדגשת מילים, בעיקר ארוכות וגבוהות, בלי שום קשר לכלום, וחפץ המעבר המואנש של רובי בת השנתיים וחצי הוא מטרפה (whisk). בשונה מרוב שאר הספרים האחרים של מוריארטי שקראתי – וגם מהם נהניתי – בספר הזה אני מרגישה שהבחירה לשים את הדמויות בסיטואציה הרבה יותר יומיומית (לא איבוד זיכרון של העשור האחרון בחייך או הגילוי שאדם יקר לך ביצע פשע נורא) לוקחת את כל מה שאהבתי בספריה האחרים של מוריארטי, כולל השאלות על זהות אישית ומערכות יחסים, והופכת אותם להרבה יותר נגישים ורלוונטיים ונוגעים אישית. היו בספר גם דברים שפחות חיבבתי, למשל כל העלילה המשנית העוסקת בשכן הזקן הנרגן, ובעיקר הפרק האחרון העוסק בו, שהרגשתי שהיה קצת מלאכותי מדי והתקשר קצת יותר מדי טוב לכל שאר הספר, אבל זו הייתה צרימה קטנה יחסית, שלא היה די בה כדי להרוס את הנאתי מהספר. מילה אחרונה למי שמתכוון לקרוא אותו באודיבל, כמוני – המקריאה אלילה. יש לה תרומה נכבדת לעובדה שאני אוהבת כל-כך את הספרים של מוריארטי. היא יודעת לאפיין דמויות היטב, ללא הגזמה, כולל את דמויות הילדים (וזה לא פשוט). כמו כן, הגרסה ששמעתי כוללת בסוף ריאיון מרתק למדי שהמקריאה ערכה עם הסופרת. ארבעה מתוך חמישה כוכבים (אני קמצנית בחלוקת חמישה כוכבים, אז זה אומר משהו).