אליאס רוקלה, אדם בשנות החמישים לחייו, הוא מורה לספרות בתיכון. הוא עומד בכיתה לפני תלמידיו המשועממים ומנסה לעורר בהם עניין במחזהו הקלאסי של איבסן, ברווז הבר , אבן יסוד במורשת התרבותית הנורווגית, לדעתו. מחשבות רבות חולפות בראשו של המורה בזמן השיעור. למשל: האם אליאס רוקלה עצמו, "באישיותו הדלה", מעצב באופן כלשהו את עתידם של תלמידיו? באיזה אופן השעמום של תלמידיו שונה משעמום של תלמידים בדורות קודמים? מדוע הופך השעמום של תלמידיו לכעס, ל"איבה מבנית" המופנית כלפיו? אבל בעיקר הוא טרוד בשאלה אחת: מדוע התעקש איבסן להכניס למחזה את ד"ר רלינג, אחת מדמויות המשנה, ואיזה תפקיד יש לדמות זו במחזה כולו?שאלה זו, שאינה מפסיקה לנקר בראשו, היא שאלת מפתח העומדת בליבת ביישנות וכבוד . היא נשאלת על מחזהו של איבסן, אבל ניתן לייחס אותה גם לחייו של רוקלה עצמו ואף מעבר לכך – להקנות לה משמעות אקזיסטנציאליסטית רחבה.לאחר השיעור, כאשר יוצא אליאס רוקלה לחצר בית הספר, הוא חווה התפרצות בלתי צפויה. בעקבותיה הוא נשאב לחקירה עצמית נוקבת; הוא תוהה על הקשר עם חברו הקרוב בימי הלימודים באוניברסיטה, על הקשר שנוצר בצעירותו עם האישה יפת המראה שלימים תהיה אשתו, ועל חייהם כיום. בדיבור פנימי קדחתני וחסר נשימה, הנולד מתוך סערת רגשות, יורד אליאס רוקלה, אולי לראשונה בחייו, לעומק קיומו. דאג סולסטאד , שכתיבתו דחוסה, מצחיקה ונוקבת, עמוסת פרטים וסוחפת בעת ובעונה אחת, הוא אמן של חקר האבסורד. באמצעות העמדת סיטואציות גבוליות, בירידה לפרטי פרטיו של הרגש, במשפטים מלאי סתירות ובהומור רב, הקיום האנושי נדמה תחת קולמוסו כמופת של שרירותיות, וכאשר המשמעותי מאבד את משמעותו נברא פשר חדש המבקע את מעטפת הניכור. דאג סולסטאד, יליד 1941, נורווגיה, פרסם יותר מ-30 ספרים שתורגמו ליותר מ-20 שפות. הוא נערץ על ידי אורהאן פאמוק (חתן פרס נובל, טורקיה), פטר הנדקה (חתן פרס נובל, אוסטריה) וקרל אובה קנאוסגורד הנורווגי. הוא זכה בפרסים רבים, וביניהם פרס המבקרים הנורווגי היוקרתי, אותו קיבל שלוש פעמים. ספר נוסף שלו, רומן 11, ספר 18 , תורגם לעברית וראה אור בהוצאת בבל.