יצאתי בריצה לגינה הפתוחה ומאירת הפנים. טיפסתי על ענף עבה של עץ התאנה, הסוכרייה הטעימה בפה. כושי, הכלב המתוק שלי ילל, רצה שארים אותו, אבל אני אמרתי לו – "שקט, אבא ישן, רוצה מכות?" ונמתחתי כולי על ענף התאנה, נהנית להיות לבד בגינה הקטנה והיפה שלנו. קצת הצטערתי שלא אטעם מהאבטיח שאמא חתכה, אבל נהניתי מכל השאר – אני וכושי וכל הגינה רק שלנו. דבורים לא היו בקרבת העץ, ויכולתי לחלום ולנמנם.בתיה בן-איון מחזירה אותנו אל שנות ילדותה הקסומה בשיכון דרום, בבאר שבע של שנות החמישים, אבל גם מספרת לנו על באר שבע העכשווית, ועל יחסיה הנמשכים עם אמה, ועם אחיה ואחיותיה.

יצאתי בריצה לגינה הפתוחה ומאירת הפנים. טיפסתי על ענף עבה של עץ התאנה, הסוכרייה הטעימה בפה. כושי, הכלב המתוק שלי ילל, רצה שארים אותו, אבל אני אמרתי לו – "שקט, אבא ישן, רוצה מכות?" ונמתחתי כולי על ענף התאנה, נהנית להיות לבד בגינה הקטנה והיפה שלנו. קצת הצטערתי שלא אטעם מהאבטיח שאמא חתכה, אבל נהניתי מכל השאר – אני וכושי וכל הגינה רק שלנו. דבורים לא היו בקרבת העץ, ויכולתי לחלום ולנמנם.בתיה בן-איון מחזירה אותנו אל שנות ילדותה הקסומה בשיכון דרום, בבאר שבע של שנות החמישים, אבל גם מספרת לנו על באר שבע העכשווית, ועל יחסיה הנמשכים עם אמה, ועם אחיה ואחיותיה.