הספר "ברא אותו. זכר ונקבה ברא אותם" מאת יגאל שפירא מזמין את הקוראים לחשיבה מחודשת על סיפורי הבריאה המקראיים דרך פריזמה אישית ומרגשת. המחברת משתפת במסע האישי שלה כטרנסג'נדרית, ומציעה פרשנות חדשה ומעוררת מחשבה לפסוק המוכר מספר בראשית. דרך עיון מעמיק בגרסאות שונות של פרשנים ומלומדים, היא מראה כיצד ניתן לראות את הבריאה כמשל לגיוון המגדרי הקיים באדם. הספר מתאים לכל מי שמתעניין בפילוסופיה, תיאולוגיה, זהות אישית ומגדרית, ומציע נקודת מבט חדשה ומרעננת להבנת הטקסטים העתיקים. הצטרפו למסע מרגש שמחבר בין העבר להווה, בין האישי לקולקטיבי, ופותח דלתות לשיח חדש ומעמיק על זהות ומגדר.

כמו אבא, גם אני מאמינה באלוהים, כמו אבא, אינני דתייה במשמעות המקובלת של מה שמכנים קיום מצוות. כמו אבא, אני מחבבת את סיפורי המקרא והתנ"ך. מעת לעת קוראת בהם. במטוס, בדרך לישראל, קראתי שוב את הגרסה הראשונה, מבין השתיים, של סיפור הבריאה בפרק הראשון לספר בראשית. כשהגעתי ל"בצלם אלוהים ברא אותו. זכר ונקבה ברא אותם". עלתה לי המחשבה: הן זה אני, "ברא אותו" – אותי, כשנולדתי הייתי זכר. "זכר ונקבה ברא אותם" – יש בי גם זכר וגם נקבה. אבא חסר לי. היה טוב לו הייתי יכולה להתייעץ איתו. באין יכולת להיעזר באבא חיפשתי מה אומרים פרשנים ומלומדים. מצאתי גרסאות רבות על מה שמייחסים לכוונת הכתוב ומשמעותו. ביניהן: "אמר רבי ירמיה בן אלעזר בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון אנדרוגינוס בראו" (בראשית רבה פרשה ח'). וגם: "דו פרצופין ברא הקדוש ברוך הוא את האדם הראשון" (תלמוד בבלי, ברכות סא' עמוד א').למדתי שלפעמים צריך נקודת ראות חדשה כדי להבין תמונה ישנה. אם, לדעת פרשנים ומלומדים, ניתן לפרש את הכתוב כמתייחס לאנדרוגינוס, מדוע לא ניתן, באותה הדרך, לומר שכוונת הכתוב היא לטרנסג'נדר כמוני? נולדתי זכר אך למגדר נקבה.