הרומן "בת הקודש" פורש בפני הקורא סיפור חייה של בתיה (בניה בתימנית)בתימן של שנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת. בגיל שנתיים מתה אמה ודודתה אמצה אותה כבת. בתיה גדלה עם ארבעה ילדי משפחת מדאני. רק ברכה הקטנה, שחששה שיילקח מקומה בחיק אמה, התנכרה לבתיה. תיה גדלה לעלמה מכירה תודה, צנועה וביישנית. עוד בנעוריה המוקדמים היא מחוזרת בעקשנות על ידי שלום בן שלום, ממנו היא בורחת תדיר עד גיל 17. אחרי נישואיה לשלום בן שלום היא נוסעת לגור עם אמו וכעבור שנה הם יוצאים למסע רגלי עד עדן תחנת המעבר לישראל קשיים רבים חווה בתיה בחייה, אבל היא תולה זאת בגורל יתמותה ומקבלת הכל בהבנה עד שהיא הופכת אישה ואם. אז היא הופכת דעתנית, בטוחה בעצמה ונחושה לשמור על זכויותיה. הסיפור מציג את התרבות היפה של תימן (מנהגים, מאכלים), ואת חכמת החיים.