בשנת 1720 נולד הברון מינכהאוזן שהיה חיקוי עלוב לברון כרסנתי. שנים רבות הדמות המסוימת עומדת מול הסופר ומשפריצה אירועים ומעשיות הדורשות הנצחה. ביום בהיר אחד ביום של "אפס טעויות", (חוכמה שגורה בפי הגיבור), הבין לבסוף הסופר שהוא האיש. הוא הנבחר להיות המנציח. הדמות עליה נשזרו הסיפורים חיה, נושמת ובעיקר בועטת וזאת בגלל אובדן. אובדן של סקלת הצבעים. כי מאהבה, שנאה וידידות נותרו רק השחור והלבן וכל האפורים נעלמו כלא היו. אבוי אם תקלע לאזור צבע שאינו צחור ובוהק מלובן. מאז סיפורי הצ'יזבטים של הפלמ"ח לא הייתה סיבה לשחזר סיפורי מעשיות כי לא ניצבה דמות, כמו כרסנתי, שהצדיקה זאת. אולי היו דמויות לסיפור או שניים, אך לא למכלול בלתי נדלה של סיפור ומעשיה כמו זה שלפני הקורא.