ישנן יצירות שעצם העמדתן זו ליד זו עשויה לגרום לחוויה ספרותית נוספת, בוהקת בין שתיהן. כאלה הן הכוכב מעל היער שכתב שטפן צוויג בהיותו בן 23, אחד מסיפוריו היפים ביותר, לצד לראות אישה מאת הסופרת השווייצרית אנמארי שוורצנבך, שכתבה בגיל 21 נובלה פורצת דרך בתמטיקה הלסבית שלה, כמו גם בסגנונה הספרותי. הנושא המשותף: רגע הולדתה של אהבה. “כשרכן פעם פרנסואה, המלצר הצנום והמטופח בקפידה, מעל לכתפה של הרוזנת הפולנייה היפה אוֹסטרוֹבסקָה בשעת ההגשה, אירע דבר משונה. העניין נמשך רק שנייה ולא היו בו לא עווית ולא רתיעה, לא תנועה ולא תזוזה. אף על פי כן היתה זאת אחת מאותן שניות הטומנות בחובן אלפי שעות וימים." שטפן צוויג, הכוכב מעל היער “לראות אישה: לשנייה אחת בלבד, בטווח הקצר של המבט, ואחר כך לאבד אותה שוב בעלטת מסדרון כלשהו, מאחורי דלת שאסור לי לפתוח — אבל לראות אישה, ובה בעת להרגיש שגם היא ראתה אותי, שעיניה תולות בי מבט שואל, כמו נגזר שניפגש על סף הזרוּת, על אותו גבול תודעה אפל וקודר." אנמארי שוורצנבך, לראות אישה על לראות אישה: פרגמנט פרוזה עוצר נשימה ושופע חן על אהבה מרחוק בין שתי נשים. דר שפיגל הפרוזה שלה לא איבדה עד היום דבר מן האלגנטיות שלה, הדיאלוגים עודם שובי לב בזכות הרעננות והמודרניות שלהם. פרנקפורטר אלגמיינה צייטונג שטפן צוויג “אני מברך את כל ידידי: ולוואי ויזכו הם לראות את עלות השחר לאחר הלילה הארוך. אני, שחסר סבלנות הנני ביותר, מקדים ללכת לפניהם.“ כך כתב שטפן צוויג במכתב ההתאבדות שלו ושל אשתו ממקום גלותם בברזיל. צוויג היה אבטיפוס כמעט מוגזם של תקופתו, שכן חייו היו ייצוג מיקרוקוסמי של גדולתו ואסונותיו של העם היהודי במאה העשרים באירופה. צוויג, יהודי שנולד בווינה ב־1881, נהפך לפציפיסט בעקבות מלחמת העולם הראשונה, והיה לסופר המצליח והמפורסם ביותר בגרמניה. אך אז הגיעו שנות השלושים. צעדיו הוצרו וספריו נאסרו לפרסום. הוא נאלץ לגלות ללונדון והוסיף לנדוד שנים, חי בארצות הברית, בארגנטינה ובפרגוואי והתיישב בברזיל, ארץ שאהב, אך לא הצליח להכות בה שורש. הוא התאבד בפברואר 1942, חודש ימים לאחר ועידת ואנזה, שעליה אולי לא שמע. צוויג היה סופר פורה שכתב עשרות ספרים בסגנונות מגוונים, והושפע רבות מהתיאוריה הפסיכואנליטית של ידידו זיגמונד פרויד. בעשורים האחרונים הוא זוכה לעדנה. הוצאת תשע נשמות רואה בדמותו השראה לרבגוניות ספרותית. זוהי הנובלה השלישית פרי עטו הרואה אור בהוצאה. אָנֵמארי שְוורצֶנבַּך “מלאך שהושחת", כינה תומאס מאן את הסופרת, העיתונאית והצלמת אנמארי שוורצנבך. ואפשר לומר שבמשך שנים זה היה דימוי נוח לחשוב דרכו על דמותה ההרפתקנית והמיוחדת במינה של מי שמתה והיא בת 34 בלבד, ואשר יצירתה נותרה עלומה יחסית עד לעשורים האחרונים. שוורצנבך נולדה ב־1908 בציריך למשפחה עשירה ומיוחסת. בהיותה בת 23 פרסמה את ספרה הראשון “מעגל החברים של ברנהרד" (Freunde um Bernhard) שזכה לשבחים. חייה הקצרים התאפיינו בחיבה לנדודים ולמסעות, ובאורח חיים יוצא דופן: חיי לילה ברלינאיים, אופיום, אלכוהול, נהיגה מהירה, דיכאונות, וקצב מהיר. ב־1931 נסעה לברלין בעקבות התאהבות חד צדדית באריקה מאן, והתגוררה שם עם אחיה של אריקה, הסופר קלאוס מאן. היא טיילה בפרס, אפגניסטן, צ'כוסלובקיה, ארצות הברית ועוד, כתבה ספרים על טיוליה ומאות כתבות, וצילמה אלפי תמונות. מגיל צעיר דבקה במראה חוצה מגדרים, התאהבה לרוב בנשים, וב־1935 התחתנה עם גבר, הומוסקסואל גם הוא, דיפלומט צרפתי ששירת בטהרן. עם עליית הנאצים לשלטון הצטרפה בניגוד לעמדת משפחתה הפרו־נאצית לפעילות אנטי־פשיסטית. ב־1940 התפרסם ספרה המפורסם ביותר, “העמק המאושר" (Das Glückliche Tal) המתאר נשיות לסבית דרך עיניו של גבר. “ידעתי שפניה ירדפו אותי עד סוף ימי" - כך תיארה אותה הסופרת קרסון מק'קלרס שהתאהבה בה ואף הקדישה לה את ספרה השני. היא מתה בשווייץ ב־1942, לאחר תאונת אופניים כשרכבה “בלי ידיים". זהו ספרה הראשון הרואה אור בעברית.

ישנן יצירות שעצם העמדתן זו ליד זו עשויה לגרום לחוויה ספרותית נוספת, בוהקת בין שתיהן. כאלה הן הכוכב מעל היער שכתב שטפן צוויג בהיותו בן 23, אחד מסיפוריו היפים ביותר, לצד לראות אישה מאת הסופרת השווייצרית אנמארי שוורצנבך, שכתבה בגיל 21 נובלה פורצת דרך בתמטיקה הלסבית שלה, כמו גם בסגנונה הספרותי. הנושא המשותף: רגע הולדתה של אהבה. “כשרכן פעם פרנסואה, המלצר הצנום והמטופח בקפידה, מעל לכתפה של הרוזנת הפולנייה היפה אוֹסטרוֹבסקָה בשעת ההגשה, אירע דבר משונה. העניין נמשך רק שנייה ולא היו בו לא עווית ולא רתיעה, לא תנועה ולא תזוזה. אף על פי כן היתה זאת אחת מאותן שניות הטומנות בחובן אלפי שעות וימים." שטפן צוויג, הכוכב מעל היער “לראות אישה: לשנייה אחת בלבד, בטווח הקצר של המבט, ואחר כך לאבד אותה שוב בעלטת מסדרון כלשהו, מאחורי דלת שאסור לי לפתוח — אבל לראות אישה, ובה בעת להרגיש שגם היא ראתה אותי, שעיניה תולות בי מבט שואל, כמו נגזר שניפגש על סף הזרוּת, על אותו גבול תודעה אפל וקודר." אנמארי שוורצנבך, לראות אישה על לראות אישה: פרגמנט פרוזה עוצר נשימה ושופע חן על אהבה מרחוק בין שתי נשים. דר שפיגל הפרוזה שלה לא איבדה עד היום דבר מן האלגנטיות שלה, הדיאלוגים עודם שובי לב בזכות הרעננות והמודרניות שלהם. פרנקפורטר אלגמיינה צייטונג שטפן צוויג “אני מברך את כל ידידי: ולוואי ויזכו הם לראות את עלות השחר לאחר הלילה הארוך. אני, שחסר סבלנות הנני ביותר, מקדים ללכת לפניהם.“ כך כתב שטפן צוויג במכתב ההתאבדות שלו ושל אשתו ממקום גלותם בברזיל. צוויג היה אבטיפוס כמעט מוגזם של תקופתו, שכן חייו היו ייצוג מיקרוקוסמי של גדולתו ואסונותיו של העם היהודי במאה העשרים באירופה. צוויג, יהודי שנולד בווינה ב־1881, נהפך לפציפיסט בעקבות מלחמת העולם הראשונה, והיה לסופר המצליח והמפורסם ביותר בגרמניה. אך אז הגיעו שנות השלושים. צעדיו הוצרו וספריו נאסרו לפרסום. הוא נאלץ לגלות ללונדון והוסיף לנדוד שנים, חי בארצות הברית, בארגנטינה ובפרגוואי והתיישב בברזיל, ארץ שאהב, אך לא הצליח להכות בה שורש. הוא התאבד בפברואר 1942, חודש ימים לאחר ועידת ואנזה, שעליה אולי לא שמע. צוויג היה סופר פורה שכתב עשרות ספרים בסגנונות מגוונים, והושפע רבות מהתיאוריה הפסיכואנליטית של ידידו זיגמונד פרויד. בעשורים האחרונים הוא זוכה לעדנה. הוצאת תשע נשמות רואה בדמותו השראה לרבגוניות ספרותית. זוהי הנובלה השלישית פרי עטו הרואה אור בהוצאה. אָנֵמארי שְוורצֶנבַּך “מלאך שהושחת", כינה תומאס מאן את הסופרת, העיתונאית והצלמת אנמארי שוורצנבך. ואפשר לומר שבמשך שנים זה היה דימוי נוח לחשוב דרכו על דמותה ההרפתקנית והמיוחדת במינה של מי שמתה והיא בת 34 בלבד, ואשר יצירתה נותרה עלומה יחסית עד לעשורים האחרונים. שוורצנבך נולדה ב־1908 בציריך למשפחה עשירה ומיוחסת. בהיותה בת 23 פרסמה את ספרה הראשון “מעגל החברים של ברנהרד" (Freunde um Bernhard) שזכה לשבחים. חייה הקצרים התאפיינו בחיבה לנדודים ולמסעות, ובאורח חיים יוצא דופן: חיי לילה ברלינאיים, אופיום, אלכוהול, נהיגה מהירה, דיכאונות, וקצב מהיר. ב־1931 נסעה לברלין בעקבות התאהבות חד צדדית באריקה מאן, והתגוררה שם עם אחיה של אריקה, הסופר קלאוס מאן. היא טיילה בפרס, אפגניסטן, צ'כוסלובקיה, ארצות הברית ועוד, כתבה ספרים על טיוליה ומאות כתבות, וצילמה אלפי תמונות. מגיל צעיר דבקה במראה חוצה מגדרים, התאהבה לרוב בנשים, וב־1935 התחתנה עם גבר, הומוסקסואל גם הוא, דיפלומט צרפתי ששירת בטהרן. עם עליית הנאצים לשלטון הצטרפה בניגוד לעמדת משפחתה הפרו־נאצית לפעילות אנטי־פשיסטית. ב־1940 התפרסם ספרה המפורסם ביותר, “העמק המאושר" (Das Glückliche Tal) המתאר נשיות לסבית דרך עיניו של גבר. “ידעתי שפניה ירדפו אותי עד סוף ימי" - כך תיארה אותה הסופרת קרסון מק'קלרס שהתאהבה בה ואף הקדישה לה את ספרה השני. היא מתה בשווייץ ב־1942, לאחר תאונת אופניים כשרכבה “בלי ידיים". זהו ספרה הראשון הרואה אור בעברית.