זה סיפור שמספרים בארצות הסְפָר, במקום שבו נפגשת מסצ'וסטס עם ורמונט וניו המפשייר. "כן, דניאל ובסטר מת — בכל אופן, קברו אותו. אבל כל אימת שסופת רעמים מתחוללת סביב מַרשפילד, אומרים שאפשר לשמוע את קולו המתגלגל בנבכי השמיים. ואומרים שאם הולכים לקברו וקוראים בקול רם וברור, "דניאל ובסטר, דניאל ובסטר!" האדמה מתחילה לרטוט והעצים מתחילים לרעוד. ולאחר זמן מה שומעים קול עמוק אומר, "שָׁכֵן, מה מצבה של ארצות הברית?" ואז כדאי לענות שארצות הברית עומדת איתנה, יציבה כסלע ומחושלת בנחושת, מאוחדת ובלתי מחולקת, אחרת הוא עלול לזנק היישר מתוך האדמה. בכל אופן, זה מה שסיפרו לי כשהייתי ילד." [מתוך הספר]. השטן ודניאל ובסטר הופיע בשבועון The Saturday Evening Post באוקטובר 1936. בין הזמנים. שלוש שנים לאחר עליית הנאצים לשלטון, שלושה חודשים לאחר פרוץ מלחמת האזרחים בספרד, ושלוש שנים טרם פרצה המלחמה העולמית השנייה. ספק רב אם בנה הרגיש את גשר הזמנים הזה, אך אזהרתו נשמעת היטב. האם על האמריקנים לסמוך על הופעת 'דניאל ובסטר' של דורם שיבוא ויגאל אותם ממעשים בכל פעם מחדש? או שמא על האדם להיות אחראי על דרכו והחלטותיו בכל רגע ורגע הנתונים לו. והאין זוהי משמעותו של החופש? שנה אחרי שהשטן ודניאל ובסטר יצא לאור, התפרסם סיפור נוסף המתעד מפגש של ובסטר עם נחש העקלתון. גם כאן נשלחים יצורים שמימיים למחצה המנהלים קשר עם מר ובסטר. הלווייתן, או נחש העקלתון, אותה מפלצת ימית מייצגת בפרשנויות נוצריות את השטן. ושוב, בזכות כשרון דיבורו ויכולותיו מצליח ובסטר לגייס את הנחש לטובת האומה. סטיבן וינסנט בֵּנֶה (Benét) נולד ב־1898 ומת ב־1943.