התלמוד הבבלי - לא נגענו

כל הקטעים בש"ס שלא תאמינו שהם שם... כל הקטעים עליהם דילגנו בישיבה... מחולקים לפי נושאים ומתורגמים לעברית עכשווית, כפי שהם... לא נגענו! התלמוד הבבלי מנומר לאורכו ולרוחבו בסיפורים, מחלוקות, אנקדוטות, קוריוזים, ומימרות המכילות בתוכם הומור, פוליטיקה, שוביניזם, רדיפת-בצע, שחיתות, הון ושלטון, ציניות, עלבון מתפרץ, אלימות קשה, ובקיצור כל הקטעים עליהם דילגנו כשלמדנו גמרא בישיבה, כי הרבנים וראשי הישיבה לא ידעו איך להתמודד עם הטקסטים "הבעייתיים"... וכשבגרנו קצת גילינו איך התמודדו גדולי המפרשים לדורותיהם (המהרש"א, המהר"ל, היעב"ץ ועוד רבים) עם הטקסטים הללו, הם הפכו אותם ליצירות ליריות, לפיוטים, לשירים! כלומר הסיפור הפך למשל, כל הפרטים בסיפור "הבעייתי" הפכו לסמלים, וכך נחלצנו מן הטקסט המביך... הגיע הזמן, ומגיע לציבור הישראלי שוחר "ארון הספרים היהודי", לקבל את כל החומר הזה ללא המסננת החרדית-דתית, בבחינת - קִראו ושִפטו בעצמכם! כך שאם לדוגמה רבי יוחנן מספר לנו שגודל אבר המין של רבי ישמעאל בן רבי יוסי, כגודל חֵמֶת בת תשעה קבין! (תשעה קבין = נפח של כ-30 ליטר) ורב פפא מחרה מחזיק אחריו ו"מלשין" על גודל אברו של רבי יוחנן בעצמו, שהוא כגודל חמת בת חמישה קבין, ואז הגמרא מתייחסת לרב פפא עצמו... (כגודל "עלים דהרפניא" - אם זה מעניין אתכם) (בבא-מציעא פ"ד-ע"א), הגיע הזמן שנשפוט בעצמנו האם לפנינו משל סמלי רוחני על האנשים הדגולים הללו (המהר"ל מפראג ב"חידושי אגדות מהר"ל" ועוד) או שיח גברים סקסיסטי אופייני גם בימינו. ואם לדוגמה האמורא רבי אבהו מכנה את חברו רבי זירא (בתגובה לשאלה כלשהיא) בכינוי המעליב והפוגע: "יארוד-נאלא" - תן שוטה! (סנהדרין נ"ט-ע"ב) נשאלת השאלה האם צודק רבי יאיר חיים בכרך זצ"ל (ה'שצ"ח - ה'תס"ב / 1638-1702 למניינם) בספרו שו"ת "חוות יאיר" סימן קנ"ב, שם הוא עושה "שמיניות באוויר" כדי להעניק לאירוע ניחוח של ביקורת רוחנית, או שמדובר פשוט באיש תלמיד-חכם שהיה לו "פה-גדול" (כפי שמוכר וידוע גם בימינו...) לא זו אף זו, חייבת להישאל גם השאלה מה הניע את עורך או עורכי התלמוד לשלב דו-שיח גברי-סקסיסטי שכזה בתלמוד?! ומה הניעו שלא לצנזר כינויים פוגעים שכאלה, מצד אמורא אחד בחברו, ולהכניסם כלשונם?! ושאלה זו נשאלת על עוד מאות קטעים מוזרים עד מביכים המופיעים בתלמוד. תשובה אפשרית: אולי רצו עורכי התלמוד לגלות את אוזננו שלא "נקנה" את סיפורי הרבנים שהתורה "מעדנת" אוטומטית את אופיו של האדם, ושאם אדם עוסק בתורה הוא הופך לאיש רוחני יותר, הוא כבר לא ירדוף בצע ושמלות... הוא כבר לא יעליב-יפגע-ישפיל... כך הם מבטיחים לנו... ואחר-כך כשאנו קוראים בעיתון על רבנים גדולים שקיללו, ששיקרו, שהטרידו מינית, שגנבו, ששיחדו ושוחדו, שאנסו, שהתעללו, אנו מתפלאים... כאמור - אין סימני קריאה בסופו של ספר זה, ולא תמצאו כאן תשובות לתמיהות דלעיל, וכל מטרתו של "התלמוד הבבלי - לא נגענו" היא "להציף" את הדברים הנסתרים בים התלמוד ולאלץ את כל חסידי "ארון הספרים היהודי" מכל האסכולות והגוונים להתמודד השקפתית-רעיונית עם החומרים הקשים המופיעים כאן.