"יורה לכל הכיוונים" הוא 'יומן מלחמה' לא רגיל. הוא זורם וקליל, אך בו בעת טומן בתוכו שלל חוויות, דמויות והרבה צחוק. ברוכים הבאים לעולמו של חייל פשוט. הטקסט הוא ספרינט, מתאים גם לקוראים ותיקים וגם לקריאה ראשונה. מובטח מסע מהפנט בין השורות. מתוך הספר: "חזרה אלינו, ציפורי, פּוּפּוּ, יפרח ואני. בדרך למטה מהגג ששהינו בו לכיוון המבנה החד־קומתי טיהרנו בזריזות שוב את חדרי הבניין שדרכו עלינו למעלה. עלה בגורלי לפתוח את החדר הראשון שבקומה השנייה. מולי מיטה זוגית מאובקת. אני מסתכל מתחתיה, ולפתע חתול קטן ואמיץ במיוחד מתנגש במצחי כחלק מבריחתו החוצה תוך כדי שמקניט אותי ("מיאווו"!), הביצים שלי התערבלו, אך נותרו במקומן. אזעקת שווא, ממשיכים. עניין מוזר הוא עניין החדרים. כשאני פותח את החדר, זה רק אני והוא. קנה־קדימה לקראת פתחו של יקום מלא מסתורין, אלים ומסוכן. בחדר מתנוסס ערפל של רמזים לקראת היתקלות. חוטים שהם ספק מטען חבלה, ספות מרופטות שהן ספק מחסה לאויב רצחני, הכול יכול לקרות כאן ועכשיו. התמכרתי לחדרים האלה, כמו מהמר כפייתי שמוריד ידיות הגרלה בלאס וגאס, ככה אני מכור לפתחם של חדרים. כשאני לבד, אני והזיג, המשימה בהירה יותר מתחושותיי. אלוהים! אני שייך! לפה! מחשבותיי, הרהוריי, כולם עומדים דום מול ידיי הפזיזות, מבטי החד וצעדיי הנחושים, עכשיו אין תהיות. ימין-שמאל, סריקה עם אצבע על ההדק. כל חיי אני בלם אפור בתחתית המגרש, לא יוצא לי לבעוט יותר מדי בעיטות מכריעות, אבל לפתע אני בועט, ועוד איך! כל חדר הוא בעיטת פנדל בשם מדינת היהודים באליפות העולם. בחיי! אני מכור לחדרים האלה!" מוזמנים למסעה של המחלקה!