עקרת בית, בת 75 מחליטה לכתוב ספר. חוצפה? אתגר בלתי אפשר לסתם אדם מן הישוב? לאו דווקא! לעיני הקורא פורסת ברוריה דובנו-גוטמן בגוף ראשון את קורות חייה ובהן אנקדוטות מענינות, משעשעות, ומרתקות. תאור נדיר של ילדות עוני-מאושרת של ילדה שובבה בתחילת המאה, עליה ללא הורים בשנת 1921, ועליה שניה לפלשתינה א"י בתקופת המנדט. תאורים בצבעים עזים של החיים בתל אביב הקטנה. בחוט השני עובר בספר הציווי העיקרי, אותו קיבלתי מהורי ומשפחתי: העזרה לזולת היא הערך העליון, המדריך ומכוון את חיי. ברוריה, חולון, דצמבר 1990