קובץ מאמרים אנטי-מלחמתיים שפרסם חתן פרס נובל לספרות רומן רולן בעיתון שווייצרי עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. "עם גדול הנתון במתקפת מלחמה אינו נדרש להגן רק על גבולותיו — עליו להגן גם על תבונתו. עליו להצילה מפני ההזיות, העוולות והשטויות שהאסון המתפרץ מביא עימו. לכל אחד יש תפקיד. לצבא — להגן על אדמת המולדת; לאנשים החושבים — להגן על מחשבתה. אם יעמידו את מחשבתם לשירות התשוקות העזות של העם, ייתכן שימצאו את עצמם מועילים לאומה, אך הם מסתכנים בכך שיבגדו ברוח — והרוח איננה החלק הזניח במורשתו של עם. יום יבוא וההיסטוריה תבוא חשבון עם כל אחד מן הצדדים הלוחמים. היא תעריך את משקל שגיאותיה, שקריה ושיגעונותיה רוויי השנאה של כל אומה ואומה. אוסיף רק מילה אחת. כבר שנה אני עתיר אויבים. אני רוצה לומר להם זאת: הם רשאים לשנוא אותי, אך לעולם לא יצליחו ללמד אותי לשנוא. אין לי עסק עימם. שליחותי היא לומר את מה שאני סבור שהוא צודק ואנושי. אם הדבר ימצא חן או יעורר כעס — אין זה מענייני עוד. אני יודע כי המילים שנאמרו יפלסו לעצמן דרך. אני זורע אותן באדמה נוטפת הדם. ואני בוטח. היבול יעלה ויצמח." [רומן רולן, מבוא למהדורה הראשונה של הספר, פריז, 1915] "אין סתירה בין אהבת המולדת ובין אהבת האנושות. רולן לא בגד במולדתו משום שביקר את מדיניותה, להפך — הוא ראה עצמו כמי שמייצג את צרפת האמיתית, זו של זכויות האדם והאחווה האוניברסלית, מול צרפת הזמנית של הלאומנות והשנאה. ההבחנה שלו בין "צרפת האמיתית" ו"צרפת השקרית" מראה שאפשר להיות פטריוט ביקורתי." [שרה אוסצקי לזר מתוך אחרית הדבר לספר]