בעשורים האחרונים חל שינוי, גם אם איטי, בהכרה במצבם המיוחד של שאירי ההתאבדות; שינוי שבא לידי ביטוי הן במחקר אמפירי והן בהיצע של שירותים, במיוחד קבוצות תמיכה. עיקר שימת הלב התמקדה בבני זוגם של אנשים שהתאבדו ובהורים למתבגרים ששמו קץ לחייהם. הספר שלפניכם מעשיר את ספרות המחקר בנושא, בהביאו בפני הקורא תמונה איכותנית רב מימדית של אנשים שקרוביהם התאבדו, בלא לנסות למיינם על פי קטגוריות מלאכותיות. הספר מביא פרספקטיבה ייחודית ורחבה של השפעת ההתאבדות על הורים, בני זוג, ילדים ואחים, באופן המאפשר לקבוצות השונות להאיר זו על זו. הספר נותן מרחב לקולם של השאירים, והוא עושה זאת באמצעות החשיפה והיושר הרגשי של המחברת, שמזהה את עצמה בגלוי כחלק מקהילתם של המרואיינים בו. המשתתפים בספר שעשו זאת בהתנדבות ומרצונם, הופכים את המדגם למבוסס וייחודי, ומאפשרים לנו להכיר קבוצת שאירים בעלת מאפיינים תרבותיים מיוחדים: אלו המאפיינים המוגדרים כה יפה בביטוי "עדיף שהיה מת במלחמה". לבסוף, הספר מאפשר לנו הצצה ייחודית לעולמם של השאירים, שאותו חווה בדרך כלל כל אחד מהם לעצמו: למצוקתם מחד, וליכולתם למצוא מרפא לקשייהם, מאידך. בכך הוא מסיט אותם מעולם הצללים של הסוד והסטיגמה