ביום ראשון 5 בספטמבר 1847 יצא בלזק לדרכו מפריז לברדיצ'ב, אוקראינה, או מדויק יותר לארמון וְיֶזְ'חוֹבְנִיָה, כדי לפגוש את אהובתו הרוזנת הַנסקָה. לעת ערב הוא הגיע לתחנת הרכבת בצפון העיר מצויד בארגז מסע קטן, שק שינה, "לא היה לי אפילו חלקיק נייר להוציא את דרכוני." נוסף על כך, הוא נושא עימו "בסל קטן וקל לנשיאה צנימי מלחים, קפה מרוכז, סוכר, לשון כבושה ובקבוק קטן מלא אָניס, מוגן במקלעת קש. היו אלה מצרכים שיספיקו לשמונה ימים מלבד הצורך בחלב." וכן, את המילה החיונית חלב בגרמנית ובפולנית למד בלזק בעוד מועד: מִילְך בגרמנית, מְְלֶקוֹ בפולנית. הוא מאמין ש"כיום אפשר לנסוע מפריז לברדיצ'ב בשישה ימים", אבל עד מהרה יגלה שהמסע נמשך שמונה ימים. לא פלא שהוא מצהיר ש"דבר אינו שקרי יותר מלוח הזמנים של חברת הרכבות". זהו למעשה מעין יומן מסע אישי מאוד שכתב בלזק בעת שיצא מפריז לברדיצ'ב שבאוקראינה כדי לפגוש את אהובתו. בלזק חושף את עצמו באופן חריג והופך לגיבור הסיפור האמיתי ולא עוד כדמות בסיפוריו הבדיוניים.