בין קיסריה לתל אביב של ראשית שנות האלפיים ובין ברלין לאתונה של ימינו – ילד, נער מתבגר וגבר צעיר נמצאים במסע התבגרות, והמסע שיעברו הוא סיפור חניכה מינית שהיא גם חלום בלהות. השפה שימצאו תהיה אינטנסיבית, מתעתעת ומתגרה, והם יִטלטלו במסעם בין אובססיה, תשוקה, טראומה ושנאה עצמית, שיוּתכו יחד לכדי יופי, וגם סכנה ממשית.ביצירתו הראשונה בפרוזה, שהיא רשת אסוציאטיבית ודיסוציאטיבית של הֶקשרים, מנסח ג'ייסון דנינו הולט תמונת דיוקן של נפש מפוררת וכותב על תאווה שלא יודעת שׂובע: על סקס מזדמן חוזר ונשנה בין גברים; על יחסים רעילים ועל התמכרויות.מתוך רצון לקבוע את גורלו, כותב המְסַפֵּר על השליטה שבהיזכרוּת ועל חוסר השליטה שבאֶרוס, ונע בין מצבים מדומיינים. על מסלול ההרס הנרקוטי, בסמיכוּת המקום של הזיכרון – מה ליד מה – נחשׂפים ההיגיון הנפשי של הגיבור, הגוף שלא משאיר סימן והנפש שבתורהּ דווקא כן. בסִחרור הזמנים והפרטים, המאמץ שיעלה יהיה להיעשות "דומה לתמונה שלךָ". ומה עם טבעת החנק שהיא ה"אני" ועם החיים שמחוץ למבוך ההשתקפויות? "אני ממציא הכול כי הכול באמת קרה", כך המְספר של הרומן הקצר והפרובוקטיבי הזה, שהוא צולף וגועש, ולִבּוֹ חידה. ג'ייסון דנינו הולט נולד בשנת 1987 בתל אביב. הוא יוצר רב־תחומי, ומשמש כמנהל האמנותי של תיאטרון הבית. סיפור קצר שכתב נבחר כסיפור מומלץ בתחרות הסיפור הקצר של עיתון 'הארץ' בשנת 2019.