תעתועי שכחה אסופת שירים וסיפורים על דמנציה, בלבול ואובדן אורית קלופשטוק ושושנה ויג

דברי הקדמה מאת מנהלת הוצאת פיוטית הדמנציה, האלצהיימר ואובדן הזיכרון אינם פוגעים רק באדם החולה; הם מטלטלים את עולמם של בני המשפחה, של המלווים ושל כל מי שרואה את יקירו הולך ומתמעט לנגד עיניו. השירים והסיפורים המכונסים באסופה זו נכתבו מתוך חדרי ליבם הרוטט של הכותבים והכותבות. הם מעניקים קול לדברים, שלעיתים קשה כל כך לבטא במילים: לבלבול, להתפרקות, לכאב המפגש בבתי החולים ובמוסדות הסיעודיים, ובעיקר לאחיזה העיקשת באהבה ובאנושיות עד הרגע האחרון. בין דפי הספר תמצאו את השעון של אבא שלי, תקלטו חוט הומור דק של אימא שמסרבת להיעלם, תשמעו מלמולים בשפות זרות, שהפכו למקלט אחרון לתודעה מטושטשת. זוהי אסופה המבקשת להושיט יד מחבקת, רגישה וחומלת עבור כל מי שמתמודד עם תעתועי השכחה ועם פרימת המילים, ולהזכיר כי גם כשהזיכרון נמחק - האהבה נותרת חקוקה. אני רוצה להודות מקרב לב לעורכת האסופה, אורית קלופשטוק, על עבודתה הרגישה והמסורה בטוויית מארג הקולות המופלא הזה, לדרורה וייצמן על תמונת העטיפה הנוגעת, למשה ויג על עבודתו המסורה לעיצוב ולעימוד האסופה. תודות לכל הכותבות והכותבים שפתחו את סגור ליבם, והפקידו בידינו את עדותם האישית. היצירות בספר זה חושפות מעט מעולמם של המלווים את הנמצאים בתעתועי השכחה. שושנה ויג